מאמרו של ד"ר מנחם רניאל בוחן את הפער בין ההסדר בתקנות סדר הדין האזרחי, הקובע נקודת מוצא של פסיקת הוצאות ריאליות לזוכה בדין, רשימת שיקולים שעל בית המשפט לשקול וחובת פירוטם, לבין הפסיקה של בית המשפט
בפרשת שדה תימן מנע בג״ץ פעמיים משר המשפטים למנות מפקח על החקירה, אף שלפי החוק נתונה לשר הסמכות למנותו. על בסיס זה טוען עו״ד אורן רוט כי בכך שב בג״ץ ועיוות את סמכות "הסעד למען הצדק", שנולדה מטעות תרגום היסטורית,
מאמרו של ד"ר מנחם רניאל בוחן את הפער בין ההסדר בתקנות סדר הדין האזרחי, הקובע נקודת מוצא של פסיקת הוצאות ריאליות לזוכה בדין, רשימת שיקולים שעל בית המשפט לשקול וחובת פירוטם, לבין הפסיקה של בית המשפט העליון. ניתוח הפסיקה מראה
עידו חפץ בוחן במאמר כיצד המדע שואף לאובייקטיביות אך אינו חף מסובייקטיביות אנושית, במיוחד במדע הפורנזי. הוא מראה כיצד פרשנות מומחים והטיות קוגניטיביות עלולות להשפיע על ראיות ועל הכרעות משפטיות, וקורא לשקיפות, סטנדרטיזציה ופיקוח לשם חיזוק אמינות ההליך.
ד"ר שאול כהן בוחן במאמרו את טיבם של סייגי האחריות הפלילית ואת זיקתם ליסודות העבירה, וטוען כי בפסיקה הישראלית סווגה ההגנה העצמית כ"הצדק" אף שבפועל הופעלה כ"פטור". מכאן נחשף כשל מבני בדין הישראלי, המצמצם אפשרות לזיכוי נאשמים שהתנהגותם נעדרת אשמה
עוה"ד יונתן גרין טוען במאמר כי פסילת חוקי־יסוד בבג״ץ הסבירות סותרת את הדוקטרינה שנקבעה בפס״ד בנק המזרחי, מערערת את יסודות המהפכה החוקתית, ומותירה את המשפט החוקתי בישראל ללא עוגן תאורטי קוהרנטי.
פרופ' יצחק אנגלרד בוחן במאמרו את טענת “רצון העם” ברפורמה המשפטית בישראל לאור הגותו של הנס קלזן, וטוען כי הסתמכות פופוליסטית על רצון עם מדומה מערערת את הדמוקרטיה הפרלמנטרית, מחלישה איזונים ובלמים, ומסכנת את שלטון החוק והחירויות בדמוקרטיה ליברלית.
מאמרו של רועי עבודי בוחן חוקים פליליים שאינם נאכפים, מנתח את ערכם האקספרסיבי, משווה בין המשפט המודרני והעברי, וטוען לבחינה מחודשת: ביטול חוקים פוגעניים ושימור חוקים מחנכים גם ללא אכיפה מטעמי כבוד אדם.
עו״ד אורן רוט מציג במאמר ניתוח מקיף ומעמיק של בג״ץ עילת הסבירות, ומראה כי אף ששופטי הרוב הסכימו על עצם סמכותו של בית המשפט לבטל חוקי־יסוד, הם לא חלקו מקור סמכות משותף; המכנה המשותף היחיד הוא תפיסת “הכול שפיט”, שממנה
ד"ר שוקי בלס בוחן במאמר את פרשת מייהו נ’ מעריב משנת 1979, כנקודת ציון משפטית בהגדרת גבולות האנטישמיות. הוא מנתח כיצד בית משפט ישראלי קבע שאנטי־ציונות חריפה, הנשענת על סטריאוטיפים כוזבים וקונספירציות שקריות, עשויה להיחשב אנטישמיות.
