הפיקוח של ועדות השרים על בניין הכוח הצבאי בישראל

ד"ר אייל צור משרטט את תפקיד ועדות השרים שעסקו בפיקוח על תחום הביטחון הצבאי במשך קרוב לחצי יובל, משנת 1999 ועד 2022 - ומנגיש גוף ידע חשוב בנוגע לפיקוח ועדות השרים על בניין הכוח הצבאי בישראל
Getting your Trinity Audio player ready...
מבוא

כפיפות הכוחות המזוינים למרות האזרחית היא עקרון יסוד במשטר דמוקרטי. בישראל הצבא – צבא הגנה לישראל (צה"ל) – נתון למרות הממשלה.[1] המימוש של מרות זו מחייב פיקוח תכליתי (אפקטיבי) של הממשלה – הן על בניין הכוח הצבאי והן על הפעלתו. חרף החובה החוקית והדמוקרטית המוטלת על הדרג הצבאי להישמע להוראות הדרג המדיני הנבחר, הציות להוראות אלה אינו מובן מאליו. ייתכנו מצבים שבהם אין הדרגים הפיקודיים השונים מבינים היטב את הוראות הדרג הנבחר או שהדרגים הפיקודיים הזוטרים אינם מבינים היטב את הוראות הממשלה שהועברו להם בעקיפין על ידי הדרגים הפיקודיים הבכירים. כמו כן, ייתכנו מצבים שבהם הדרג הפיקודי הבכיר בצבא חולק על הוראות הדרג הנבחר, ובשל כך הוא עלול לרצות לנסות ולמסמס את הנחיותיו. גורמים נוספים, כמו התפתחויות בלתי צפויות בתוך הצבא או מחוץ לו, עלולים לפעור פער בין המטרות שהוגדרו על ידי הדרג הממשלתי לבין הביצוע של הדרג הצבאי, והדבר יוצר הכרח להגיב בהתאם לשינויים אלה.[2]

בבואנו לבחון את הפיקוח הממשלתי על תחום הביטחון הצבאי יש לתת תשומת לב מיוחדת לפיקוח שנעשה במסגרת ועדות השרים, שנועדו לאפשר לממשלה למקד את עבודתה בתחומי מדיניות מוגדרים ומגוונים. מאמר זה מבקש להציג תמונה כללית של ועדות השרים, שעסקו בפיקוח על תחום הביטחון הצבאי במשך קרוב לחצי יובל: החל בשנת 1999 – בראשית כהונתה של הממשלה ה־28 ושנה לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה וכלה בשנת 2022 – בתום כהונתה של הממשלה ה־36, פחות משנה לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל. תמונה מפורטת ומדויקת יותר של הפיקוח שהפעילו ועדות שרים אלה תתקבל בעתיד כאשר ייחשפו לציבור באופן הדרגתי הפרוטוקולים של ישיבותיהן של ועדות השרים שנערכו בתקופה זו.

א. ועדות השרים והביטחון הצבאי – דיוקן כללי

חוק־יסוד: הממשלה קובע באופן כללי כי הממשלה רשאית למנות ועדות שרים קבועות, זמניות או לעניינים מסוימים, והיא מוסמכת לפעול באמצעות ועדה ולהחליט כי דין החלטה של ועדה הוא כדין החלטה שהתקבלה על ידי הממשלה.[3] עם זאת, שרים היו רשאים להגיש ערר על החלטות שהתקבלו בוועדות שרים – למעט על החלטות שהתקבלו על דעת הממשלה, להוציא החלטות של ועדות שרים שהוקמו על פי חוק, כמו ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי.[4] נוסף על כך, הממשלה אינה יכולה ליטול סמכויות שלטוניות שהוענקו לוועדת שרים בחוק, אך באפשרותה לדון בהחלטותיה של ועדת שרים שהוקמה על פי חוק ולהנחותה כיצד להפעיל את סמכויותיה. ברם, אפשר להעביר סמכות של ועדת שרים לשר או לממשלה באישור הכנסת.[5]

העבודה במסגרת ועדות שרים – בראש ובראשונה במסגרת ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי – מאפשרת לממשלה לחלק את נטל עבודתה בין המליאה לבין גופי משנה ומאפשרת לשרים להתמקד ולהתמקצע בתחומים שונים, לרבות בתחום הביטחון הצבאי. זאת משום שהוועדות כוללות מספר קטן יותר של חברים ממליאת הממשלה – שמנתה בתקופה הנסקרת יותר מעשרים שרים, ובשתי ממשלות אף שלושים שרים ויותר, ומכהנים בהן שרים האחראים על משרדים ממשלתיים העוסקים בתחומים הקשורים לנושאים שבהם עוסקת הוועדה. במקרה של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי הרי שמכהנים בה שר הביטחון, האחראי על משרד הביטחון ועל צה"ל,[3] וכן ראש הממשלה ושרים נוספים, כפי שיפורט בהמשך. בוועדה ראש הממשלה נהנה ממעמד של ראשון בין שווים, ומעמדו הבכיר של ראש הממשלה קיבל ביטוי חד יותר בתקופת הבחירה הישירה לראשות הממשלה (2003-1996), והוא נדרש להוביל את הרשות המבצעת ואת מדיניות הביטחון הצבאי שלה מתוך ראייה רחבה של צורכי המדינה. שר הביטחון וראש הממשלה יכולים להביא לדיוני הוועדה בעלי תפקידים ממשרדיהם או מגופי הביטחון שעליהם הם אמונים וכן מומחים חיצוניים, כפי שאפשר להזמין בעלי תפקידים או מומחים לישיבות מליאת הממשלה.[7] זאת כדי לתרום עוד יותר לרמה המקצועית של השיח בוועדה וכתוצאה מכך להביא לשיפור ההחלטות המתקבלות במסגרת זו.

כמו כן, התקנון לעבודת הממשלה קובע כי מועדי ישיבות ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, דיוניה והחלטותיה הם סודיים, וכי החלטות ועדת השרים תועברנה רק לשרים ולגורמים אחרים הקשורים לביצוען. לפיכך, כאמור, גם אי אפשר להגיש ערר על החלטות הוועדה.[8] עם זאת, ראש הממשלה רשאי להביא נושא שנידון בוועדה לדיון במליאת הממשלה או לידיעתה.[9] קביעות אלה והקביעה שלפיה תמלילי הדיונים ותוכן ההחלטות של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ושל ועדות שרים אחרות הדנות בנושאי ביטחון נפתחים לעיון הציבור חמישים שנים לאחר שנוצרו ולא לאחר שלושים שנים, כפי שנהוג ביחס לשאר ישיבות ועדות השרים, מקלות על השרים החברים בוועדות ועל גורמים אחרים המוזמנים לישיבותיהן להתבטא בחופשיות רבה יותר ומסייעות לשמור על סודות מדיניים וביטחוניים.[3]] יתרה מזאת, ככל שמסגרת הדיונים וקבלת ההחלטות כוללת פחות משתתפים, קל יותר לצמצם את כמות המידע הדולף ממנה.

ב. ועדות השרים ובניין הכוח הצבאי – דיון פרטני

קיומה של ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי עוגן, לראשונה, בחקיקה בשנת 1991 במסגרת חוק־יסוד: הממשלה בגרסתו הראשונה. לפני כן היא לא הייתה ועדת שרים חקוקה (סטטוטורית). בחוק־יסוד: הממשלה שנחקק בשנת 1992 ונכנס לתוקפו בשנת 1996 לא נכלל סעיף המחייב הקמה של ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי. בשנת 2001 עוגן מעמדה של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי בחוק הממשלה, ונקבע בו הרכבה: כאמור לעיל, ראש הממשלה הוא יושב ראש הוועדה וחברים בה ממלא מקום ראש הממשלה אם מונה, שר הביטחון, שר המשפטים, שר החוץ, השר לביטחון הפנים ושר האוצר. כמו כן, הממשלה רשאית להוסיף חברים לוועדה, לפי הצעת ראש הממשלה, בתנאי שמספרם הכולל של חברי הוועדה לא יעלה על מחצית מספרם של חברי הממשלה.[11] חברי הוועדה שאינם נושאים בתפקידים שצוינו מייצגים סיעות שונות ביחדה (הקואליציה) השלטונית ובממשלה.[12] לאורך השנים הוזמנו לישיבות הוועדה שרים נוספים במעמד של משקיפים.

הממשלות שכיהנו בתקופת המחקר מנו יותר מעשרים חברים, וכך המספר המרבי שאפשר היה לשבץ לחברות בוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ללא המשקיפים עלה על עשרה חברים. מספרם הגדול של השרים שהשתתפו בישיבות הוועדה כחברים מן המניין או כמשקיפים אִפשר מצד אחד לשרים מסיעות שונות ובעלי עמדות שונות להתבטא סביב שולחן הדיונים, אולם מצד שני הגביל את יכולתה של הוועדה לקיים ביעילות דיונים מעמיקים בסוגיות מורכבות בשל ריבוי המשתתפים. עובדה זו הקטינה את היתרון הגלום בעבודה במסגרת ועדת שרים לעומת עבודה במסגרת מליאת הממשלה. לא בכדי במהלך חלק מהתקופה ראשי ממשלה קיימו התייעצויות עם שרים נוספים בפורומים קטנים יותר מהוועדה, אשר לא היה להם כל מעמד רשמי, דוגמת "פורום השבעה" ו"פורום השלושה" בממשלה ה־31 ודוגמת "השביעייה" ו"השמינייה" בממשלה ה־32.[13]

עם זאת, בכל הרכב של הוועדה כיהנו בה שרים בעלי היכרות עם התחום הביטחוני – בזכות שירותם בתפקידים בכירים באחד מגופי הביטחון (צה"ל, משטרת ישראל, שירות הביטחון הכללי – השב"כ, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים) או בזכות עיסוקם בנושא בעת כהונה קודמת בממשלה או בכנסת – בראש ובראשונה בוועדת החוץ והביטחון – או בזכות שילוב של השניים.[14] בסיס ידע זה יצר פוטנציאל פיקוח מקצועי של הוועדה על הצבא, לרבות על תהליכי בניין הכוח שלו. נוסף על כך, יש לציין כי לפחות שבע מהממשלות שכיהנו במהלך התקופה הנסקרת, בהחלטות שקיבלו, הגדירו את תחומי הסמכות של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי. ההגדרות של תחומי הסמכות של ועדת שרים זו שנקבעו על ידי שבע הממשלות האמורות – להוציא הממשלה ה־33 – כללו במידה זו או אחרת של פירוט סוגיות הקשורות לבניין הכוח הצבאי.[15] עם זאת, עולה כי לא כל מרכיבי בניין הכוח הצבאי נידונו באופן מעמיק ושיטתי בוועדת השרים האמורה. כך היה בראשית התקופה הנסקרת בעניין מרכיב תקציב הצבא – אף שתקציב זה הושפע גם מהחלטות שהתקבלו על ידי ועדת השרים או על ידי פורומים ממשלתיים מצומצמים יותר.[16]

גם לוועדת השרים לענייני הפרטה הפועלת מאז שנת 1993 בעקבות תיקון מספר 7 לחוק החברות הממשלתיות יש זיקה לתחום בניין הכוח הצבאי – בכל האמור להפרטה של חברה ממשלתית העוסקת בפיתוח אמצעי לחימה ואמצעים תומכי לחימה. חוק החברות הממשלתיות קובע כי בראש הוועדה יישב ראש הממשלה ולצידו יכהנו שר האוצר ושר המשפטים. הממשלה רשאית לצרף לוועדה עד שני חברים נוספים.[17] ועדת השרים רשאית להחליט על הפרטה של חברה ממשלתית בדרכים שונות.[18] במסגרת זו על חברי הוועדה לשקול היטב, בהתחשב במטרותיה ובמאפייני הפעילות שלה, אם יש מקום להפרטת חברה ממשלתית ביטחונית ובאיזה אופן יש להפריטה.

בהמשך לכך, לפי תיקון מספר 14 לחוק החברות הממשלתיות משנת 2003,[19] לאחר שהתקבלה החלטה על הפרטת חברה ממשלתית־ביטחונית ראש הממשלה ושר האוצר עם שר הביטחון רשאים להוציא צו להגנה על אינטרסים חיוניים של המדינה בקשר לחברה בהפרטה. זאת לרבות אינטרס שעניינו הבטחת המשך קיומן של פעילויות שהן חיוניות לביטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה; מניעת היווצרות של עמדת השפעה על החברה מצד גורמים עוינים או מצד גורמים העלולים לפגוע בביטחון המדינה או בענייני החוץ שלה; וכן מניעת חשיפה או גילוי של מידע סודי מטעמים ביטחוניים או דיפלומטיים.[20]

הוראות מפורטות אלה מאפשרות לממשלה – באמצעות ועדת השרים לענייני הפרטה ובאמצעות ראש הממשלה ושר האוצר – לפקח על חברות ביטחוניות שהיו בבעלותה ואשר עדיין מספקות מוצרים ושירותים בעלי חשיבות לצבא כלקוח לשם בניין כוחו. כלומר, לוועדת השרים, לראש הממשלה ולשר האוצר יש, לפי העניין, האחריות והסמכות לשמור על אינטרסים חיוניים ועל סודות הכרוכים בפעילותן של חברות ביטחוניות, ובכלל זה לשקול את הצורך בהפרטתן בין השאר בהתחשב בצרכיו המבצעיים של צה"ל, ואת הדרך המיטבית לשמור על אותם אינטרסים בחברות שהופרטו. האחריות של ועדת השרים, של ראש הממשלה ושל שר האוצר התפרשה ומתפרשת אפוא אל מעבר לתחומי המגזר הציבורי. לאורך התקופה הנסקרת כיהנו בוועדת השרים חברים בעלי היכרות כזו או אחרת עם מערכת הביטחון, והדבר תרם למקצועיותה של הוועדה.[21]

ועדת שרים נוספת הפועלת בתחום בניין הכוח הצבאי היא ועדת השרים לאישור תוכניות פיתוח והצטיידות של מערכת הביטחון. בחודש מרץ 2003 החליטה ממשלת ישראל כי כל תוכנית הצטיידות או פיתוח של אמצעי לחימה או אמצעים תומכי לחימה שממומנת במטבע ישראלי ועלותה הרב־שנתית גבוהה מ־700 מיליון ₪, או שעלותה השנתית גבוהה מ־300 מיליון ₪, או לחלופין כל הגדלת תוכנית כאמור בשיעור הגבוה מ־30%, תהיינה טעונות אישור מוקדם של ועדת משנה של ועדת השרים לביטחון לאומי. בהחלטה נקבע כי בוועדה זו יהיו חברים ראש הממשלה (שלפיכך יכהן כיושב ראש שלה), שר הביטחון, שר האוצר, שר המשפטים ושר החוץ.[22] עם זאת, ועדת השרים החלה לפעול רק לאחר החלטת ממשלה נוספת בחודש דצמבר 2009. החלטה זו קבעה סכומי סף נמוכים יותר לתוכניות פיתוח והצטיידות הטעונות את אישורה של ועדת שרים זו: למעלה מ־500 מיליון ₪ במסגרת רב־שנתית ולמעלה מ־200 מיליון ₪ במסגרת שנתית.[23] הוועדה נועדה להיות אמצעי פיקוח נוסף על מערכת הביטחון בהקשר של בניין הכוח – התעצמות, פיתוח ותקצוב. גם בוועדה זו כיהנו שרים בעלי היכרות עם צורכי הצבא.[24] ייאמר כי משך הזמן שלקח להקים את הוועדה – למעלה משש שנים – מעיד על ליקוי בתהליכי העבודה של הממשלה בעשור הראשון של המאה ה־21. ועדת שרים לאישור תוכניות פיתוח והצטיידות של מערכת הביטחון הוקמה גם על ידי הממשלה ה־33,[25] על ידי הממשלה ה־35[26] ועל ידי הממשלה ה־36,[27] אך לא הוקמה על ידי הממשלה ה־34, שבמהלך כהונתה נשאר הנושא בתחומי אחריותה של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי.[28] הממשלה ה־36 החליטה כי כל מיזם ביטחוני של משרד הביטחון או של צה"ל שעלותו המוערכת המצטברת עומדת על 400 מיליון ₪ ומעלה בתקציב רב־שנתי או על 150 מיליון ₪ ומעלה בתקציב שנתי, במטבע מקומי או זר, או הגדלת תוכנית כאמור בשיעור העולה על 30% במצטבר יהיו טעונים אישור של ועדת השרים.[29]

ועדת השרים שהוקמה על ידי הממשלה ה־32 הייתה מעורבת בתהליך הפיקוח של הממשלה על תקציב צה"ל. בחודש ינואר 2012 החליטה הממשלה כי בבואה של ועדת השרים לדון בתוכנית פיתוח או בתוכנית הצטיידות, יוצגו לפניה נושאים חשובים לצורך קבלת החלטות.[30] עוד הוחלט שהוועדה תסתייע בחוות דעתו של צוות מקצועי.[31] הממשלה ה־33 אימצה קביעות דומות,[32] וכך עשו גם הממשלה ה־35 והממשלה ה־36 שאף הוסיפה על קביעות אלה.[33] קביעות אלה תרמו להגברת פוטנציאל הפיקוח של הממשלה – באמצעות אחת מוועדותיה – על התקציב של הצבא ושל משרד הביטחון.

לבסוף, חוק שירות המילואים שנחקק במהלך התקופה הנסקרת קבע כי הממשלה תמנה ועדת שרים לעניין מערך המילואים בראשות ראש הממשלה או שר הביטחון, כפי שיורה ראש הממשלה. הוועדה נועדה לבחון בשם הממשלה את כלל ההיבטים הנוגעים במערך המילואים, לרבות זכויות חיילי המילואים, חובותיהם, התגמולים שישולמו להם ועוד. נקבע כי על הוועדה למסור לממשלה דיווח שנתי על עבודתה.[34] פעילותה של הוועדה התמקדה אפוא בפיקוח על יסוד המילואים בתוך מרכיב מדיניות גיוס כוח האדם לצבא, והוטל עליה לעסוק בסוגיה תקציבית ספציפית – הדרכים לתגמול חיילי המילואים. לחקיקת החוק קדמה החלטה של הממשלה ה־30 להקים ועדת שרים לעניין מערך המילואים. בתקופה הנסקרת כיהנו בוועדת השרים חברים שהכירו את מערכת הביטחון,[35] נתון שתרם ליכולתה של הוועדה לפקח על מערך המילואים.

סיכום

ברבעון הראשון של המאה העשרים ואחת פעלו ארבע ועדות שרים שהוטל עליהן לעסוק בסוגיות הנוגעות בבניין הכוח הצבאי, ובתוך כך לפקח על תהליכי בניין כוח אלה. שתיים מוועדות השרים – ועדת השרים לאישור תוכניות פיתוח והצטיידות של מערכת הביטחון וועדת השרים לעניין מערך המילואים – הוקמו במהלך התקופה הנסקרת והיו אמורות לאפשר לממשלה למקד, לחדד ולמקצע את הפיקוח שלה על מרכיבים בבניין הכוח הצבאי. מעמדן של שתי ועדות השרים האחרות – ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי וועדת השרים לענייני הפרטה – שהחלו לפעול לפני התקופה הנסקרת התבסס במהלכה בזכות הצעות חוק שהתקבלו בכנסת.

נתון שהיה בו כדי לתרום לעבודתן של ארבע ועדות השרים היה כהונתם בהן של חברי ממשלה בעלי היכרות מוקדמת עם תחום הביטחון הצבאי. היכרות כאמור הייתה יכולה להיווצר בזכות שירות ארוך־שנים במערכת הביטחון: בצה"ל או בגוף ביטחוני אחר, בזכות כהונה קודמת בממשלה או בוועדת כנסת שעסקה בתחום הביטחון הצבאי – בראש וראשונה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ובוועדות המשנה שלה, או באמצעות שילוב של השניים – שירות ביטחוני ועיסוק בתחום הביטחון הצבאי בממשלה ובכנסת. ככל שבמרוצת הזמן ייחשפו יותר פרוטוקולים של דיוני ארבע ועדות השרים משנים אלה נדע להעריך טוב יותר את איכות הפיקוח שהן הפעילו על בניין הכוח בצה"ל ברבעון הראשון של המאה העשרים ואחת. אני תקווה כי מאמר זה ישמש שער למחקרים נוספים בנושא זה בעתיד.

 

אזכור מוצע: אייל צור "הפיקוח של ועדות השרים על בניין הכוח הצבאי בישראל" רשות הרבים (3.2.2025)


* מאמר זה מבוסס על אחד מסעיפי המאמר "הפיקוח של מליאת הממשלה וועדותיה על ארבעה מרכיבים בבניין הכוח הצבאי בישראל בשנים 2013-1999" שעתיד לראות אור במסגרת "ספר מני מזוז" בהוצאה משותפת של בית הספר למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למנהל ולשכת עורכי הדין בישראל. מאמר זה כולל הרחבה של מסגרת הזמן עד לשלהי שנת 2022. המחבר מודה לעורך כתב העת רשות הרבים, ד"ר שאולי שארף, על הצעתו לפרסם מאמר זה ברשות הרבים. המאמר ב"ספר מני מזוז" מבוסס על חלק מעבודת הדוקטור של אייל צור שכותרתה "הפיקוח של הרשויות הנבחרות על תהליכי בניין כוח צבאי בישראל". העבודה נכתבה תחת הנחייתו של פרופ' מנחם הופנונג, הוגשה לסנאט האוניברסיטה העברית בירושלים ואושרה בשנת 2020.

[1] ס' 2(א) לחוק־יסוד: הצבא.

[2] Yehuda Ben-Meir, Civil-Military Relations in Israel 15 (1995).

[3] ס' 39 לחוק־יסוד: הממשלה, התשנ"ב 1396 וס' 31 לחוק־יסוד: הממשלה. ראו גם ס' 24 ו־48 לתקנון לעבודת הממשלה ה־28; ס' 24 ו־48 לתקנון לעבודת הממשלה ה־29; ס' 24 ו־48 לתקנון לעבודת הממשלה ה־30; ס' 24 ו־48 לתקנון לעבודת הממשלה ה־31; ס' 25 ו־41 לתקנון לעבודת הממשלה ה־32; ס' 25 וס' 41 לתקנון לעבודת הממשלה ה־34; ס' 25 ו־41 לתקנון הזמני לעבודת הממשלה ה־35; ס' 25 ו־41 לתקנון לעבודת הממשלה ה־36. התקנון לעבודת הממשלה ה־33 לא אותר.

[4] ס' 37-38 לתקנון לעבודת הממשלה ה־28; ס' 37-38 לתקנון לעבודת הממשלה ה־29; ס' 37-38 ו־40 לתקנון לעבודת הממשלה ה־30; ס' 37-38 לתקנון לעבודת הממשלה ה־31; ס' 39-40 לתקנון לעבודת הממשלה ה־32; ס' 40-39 לתקנון לעבודת הממשלה ה־34; ס' 40-39 לתקנון הזמני לעבודת הממשלה ה־35; ס' 40-39 לתקנון לעבודת הממשלה ה־36.

[5] אמנון רובינשטיין וברק מדינה המשפט החוקתי של מדינת ישראל ב 853 (2005).

[6] ס' 2(ב) לחוק־יסוד: הצבא קובע באופן מפורש כי שר הביטחון ממונה מטעם הממשלה על צה"ל.

[7] ס' 64(ג) לתקנון לעבודת הממשלה ה־28; ס' 64(ג) לתקנון לעבודת הממשלה ה־29; ס' 63 לתקנון לעבודת הממשלה ה־30; ס' 63 לתקנון לעבודת הממשלה ה־31; ס' 28 לתקנון לעבודת הממשלה ה־32; ס' 28 לתקנון לעבודת הממשלה ה־34; ס' 28 לתקנון הזמני לעבודת הממשלה ה־35; ס' 28 לתקנון לעבודת הממשלה ה־36.

[8] ס' 42-43 לתקנון לעבודת הממשלה ה־28; ס' 42-43 לתקנון לעבודת הממשלה ה־29; ס' 43-44 לתקנון לעבודת הממשלה ה־30; ס' 43ד-44 לתקנון לעבודת הממשלה ה־31; ס' 51-52 לתקנון לעבודת הממשלה ה־32; ס' 51-52 לתקנון לעבודת הממשלה ה־34; ס' 52-51 לתקנון הזמני לעבודת הממשלה ה־35; ס' 52-51 לתקנון לעבודת הממשלה ה־36.

[9] ס' 44 לתקנון לעבודת הממשלה ה־28; ס' 44 לתקנון לעבודת הממשלה ה־29; ס' 42(ב) לתקנון לעבודת הממשלה ה־30; ס' 47 לתקנון לעבודת הממשלה ה־31; ס' 57 לתקנון לעבודת הממשלה ה־32; ס' 57(א) לתקנון לעבודת הממשלה ה־34; ס' 57(א) לתקנון הזמני לעבודת הממשלה ה־35; ס' 57(א) לתקנון לעבודת הממשלה ה־36. בשלושת התקנונים הראשונים הסעיף המצוין מיוחד לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי בהקשר זה לצד סעיף המתייחס לכל ועדות השרים. בחמשת התקנונים האחרונים הסעיף המצוין עוסק בסמכות ראש הממשלה ביחס לכל ועדות השרים ואין בהם סעיף המתייחס באופן פרטני לוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי. כמו כן, בממשלה ה־36 החלטת ראש הממשלה על העברת נושא לדיון מוועדת שרים למליאת הממשלה או הבאה של נושא שנידון בוועדת שרים למליאת הממשלה הייתה טעונה הסכמה של ראש הממשלה החלופי – בעקבות ההסדר החוקתי של "ממשלת החילופים" שעל פיו הוקמו ותפקדו הממשלה ה־35 והממשלה ה־36.

[10] ראו התוספת הראשונה לתקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך), התש"ע־2010.

[11] ס' 6 לחוק הממשלה, התשס"א־2001.

[12] שמעון שטרית הממשלה: הרשות המבצעת – פירוש לחוק־יסוד: הממשלה א 741 )יצחק זמיר עורך, 2018(.

[13] שם, בעמ' 592-593; Charles D. Freilich, National Security Decision-Making in Israel: Processes, Pathologies and Strengths, Middle East J. 649, 651 (2006).

[14] בממשלה ה־28 ישב בראש ועדת השרים ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק, ולצידו כיהנו סגני ראש הממשלה והשרים דוד לוי ויצחק (איציק) מרדכי, וכן השרים יוסף (יוסי) ביילין, שלמה בן־עמי, אליהו (אלי) ישי, יצחק לוי, שמעון פרס, אברהם (ביגה) שוחט, יוסף (יוסי) שריד ונתן שרנסקי. ראו "הממשלה ה-28: רשימת ועדות השרים" אתר משרד ראש הממשלה 6 (6.8.2000) https://bit.ly/4fYq4pY.

בממשלה ה־29 ישב בראש ועדת השרים ראש הממשלה אריאל שרון, סגני ראש הממשלה השרים אליהו (אלי) ישי, סילבן שלום ונתן שרנסקי, והשרים דליה איציק, בנימין בן־אליעזר, שלמה בניזרי, יצחק לוי, עוזי לנדאו, דן מרידור, שמעון פרס, מאיר שטרית ושלום שמחון. ראו "הממשלה ה-29: רשימת ועדות שרים" אתר משרד ראש הממשלה 2 (19.9.2002) https://bit.ly/4fTMDML.

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־30 היו חברים בוועדה ממלא מקום ראש הממשלה והשר אהוד אולמרט, וכן השרים ציפי לבני, שאול מופז וגדעון עזרא. ראו "הממשלה ה-30: הרכבי ועדות השרים" אתר משרד ראש הממשלה 29 (21.5.2006) https://bit.ly/4gcwP81.

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־31 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה אהוד אולמרט, ולצידו כיהנו ממלאת מקום ראש הממשלה והשרה ציפי לבני, המשנה לראש הממשלה חיים רמון, סגן ראש הממשלה והשר שאול מופז, והשרים רפי איתן, בנימין בן־אליעזר, רוני בר־און, אהוד ברק, אברהם (אבי) דיכטר ואליהו (אלי) ישי. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-31" אתר משרד ראש הממשלה 1 (17.3.2009) https://bit.ly/3CXxWcJ.

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־32 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולצידו כיהנו המשנים לראש הממשלה השרים משה (בוגי) יעלון וסילבן שלום, סגני ראש הממשלה השרים אהוד ברק, אליהו (אלי) ישי, אביגדור ליברמן ודן מרידור, וכן השרים יצחק אהרונוביץ', אריאל אטיאס, זאב בנימין (בני) בגין, עוזי לנדאו, יעקב נאמן ויובל שטייניץ. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-32" אתר משרד ראש הממשלה 3 https://bit.ly/49hLmwl ;

בשלהי כהונתה של הממשלה ה-33 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולצידו כיהנו השרים יצחק אהרונוביץ', גלעד ארדן, משה (בוגי) יעלון ואביגדור ליברמן. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-33" אתר משרד ראש הממשלה 3 (1.2.2015) https://bit.ly/4aue5Ph .

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־34 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולצידו כיהנו השרים אמיר אוחנה, גלעד ארדן, נפתלי בנט, יואב גלנט, אריה דרעי, אלי כהן, משה כחלון, ישראל כ"ץ, בצלאל סמוטריץ', וכן השרים זאב אלקין ויובל שטייניץ לסירוגין. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-34" אתר משרד ראש הממשלה 25 (5.4.2020) https://bit.ly/4atNXE3.

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־35 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולצידו כיהנו ראש הממשלה החלופי השר בנימין (בני) גנץ והשרים יולי יואל אדלשטיין, אמיר אוחנה, גבי אשכנזי, אריה דרעי, ישראל כ"ץ, עמיר פרץ, וכן השרים יואב גלנט ומירי רגב לסירוגין. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-35" אתר משרד ראש הממשלה 5 (18.4.2021) https://bit.ly/3E6MNSL .

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־36 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה יאיר לפיד, ולצידו כיהנו ראש הממשלה החלופי נפתלי בנט והשרים זאב אלקין, עמר בר־לב, בנימין (בני) גנץ, ניצן הורוביץ, אביגדור ליברמן, מרב מיכאלי, גדעון סער ואיילת שקד. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-36" אתר משרד ראש הממשלה 3 (16.11.2022) https://bit.ly/4h4Ppz0.

[15] בחודש מרץ 2003 החליטה הממשלה ה־30 כי תחומי הסמכות של ועדת השרים יכללו את: יעדי מערכת הביטחון ומדיניותה; נושאים הנוגעים בצה"ל – לרבות מבנה הצבא, היערכותו, כוננותו והצטיידותו; מחקר ופיתוח במערכת הביטחון; קבלת הערכת המודיעין הלאומית השנתית ומעקב אחר התפתחויות בתחומים אלה; קבלת מידע בנושאי מודיעין; נושאים מדיניים, מבצעים צבאיים וביטחוניים; וכן תיאום פעולות הממשלה באזורי יהודה, שומרון ועזה. ראו החלטה 20 של הממשלה ה־30 "ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי" (9.3.2003). בחודש מאי 2006 הגדירה הממשלה ה־31 את תחומי הסמכות של ועדת השרים באופן זהה לזה שבו הגדירה אותם הממשלה ה־30. ראו החלטה 20 של הממשלה ה־31 "ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי" (14.5.2006).

בחודש אפריל 2009 הגדירה הממשלה ה־32 באופן כמעט זהה את תחומי האחריות של הוועדה, והוציאה מהם את הנושאים המדיניים. ראו החלטה 9 של הממשלה ה־32 "ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (הקבינט המדיני-ביטחוני)" (5.4.2009). בהמשך כהונתה, בחודש ינואר 2011, הגדירה הממשלה ה־32 לוועדת השרים תחומי סמכות רחבים ומפורטים מעט יותר: נושאים הנוגעים בביטחון לאומי; יעדי מערכת הביטחון ומדיניותה; יעדי יחסי החוץ של מדינת ישראל ומדיניות החוץ שלה; נושאים הנוגעים בצה"ל – לרבות מבנה הצבא, היערכותו, כוננותו והצטיידותו; מחקר ופיתוח במערכת הביטחון; קבלת הערכת המודיעין הלאומית השנתית ומעקב אחר התפתחויות בתחומים אלה; קבלת מידע בנושאי מודיעין; מבצעים צבאיים וביטחוניים; נושאים הנוגעים ביחידות סמך של משרד ראש הממשלה שעיקר פעולתן בתחום ביטחון המדינה – למעט יחידות שפועלת בעניינן ועדת שרים אחרת; תיאום פעולות הממשלה באזורי יהודה, שומרון ועזה; וכל נושא אחר שראש הממשלה קבע שנסיבותיו מצדיקות שיידון בוועדת שרים זו. ראו ס' 1(ב) להחלטה 2760 של הממשלה ה־32 "שינוי הרכב ועדות השרים וסמכויותיהן" (23.1.2011).

בחודש מרץ 2013 החליטה הממשלה ה־33 כי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי תעסוק בענייני הביטחון הלאומי של ישראל, במערכת הביטחון ובמדיניותה, ביחסי החוץ של מדינת ישראל ובמדיניות החוץ שלה, ובכל נושא אחר שראש הממשלה קבע שנסיבותיו מצדיקות שיידון בוועדת שרים זו. הממשלה ה־33 לא ציינה אפוא במפורש בהחלטתה סוגיות הקשורות בבניין הכוח הצבאי, אולם ניתן לגזור את המסקנה לפיה הוועדה הוסמכה לעסוק בסוגיות כאמור מן הנוסח הכללי של ההחלטה. ראו החלטה 4 של הממשלה ה־33 (19.3.2013).

בחודש מאי 2015 החליטה הממשלה ה־34 כי ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי תעסוק בענייני הביטחון הלאומי של ישראל; במערכת הביטחון ובמדיניותה; ביחסי החוץ של מדינת ישראל ובמדיניות החוץ שלה; באישור תוכניות פיתוח והצטיידות של מערכת הביטחון; ובכל נושא אחר שראש הממשלה קבע שנסיבותיו מצדיקות כי יידון בוועדת שרים זו. ראו החלטה 41 של הממשלה ה־34 "ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי ('הקבינט המדיני-ביטחוני')" (31.5.2015).

בחודש מאי 2020 החליטה הממשלה ה־35 כי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי תעסוק בענייני הביטחון הלאומי של ישראל; בקבלת החלטה על מלחמה או על נקיטת פעולה צבאית משמעותית שעלולה להוביל ברמת הסתברות קרובה לוודאי למלחמה, אם מצא ראש הממשלה כי הפעלת הסמכות בידי הקבינט נדרשת בנסיבות העניין בשל טעמים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה – זאת על בסיס תיקון מס' 6 לחוק־יסוד: הממשלה שהתקבל בשנת 2018; במערכת הביטחון ובמדיניותה; ביחסי החוץ של ישראל ובמדיניות החוץ שלה; באישור תוכניות פיתוח והצטיידות של מערכת הביטחון וגופי המודיעין; ובכל נושא אחר שראש הממשלה קבע שנסיבותיו מצדיקות שיידון בוועדת שרים זו. ראו החלטה 12 של הממשלה ה־35 "ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי ('הקבינט המדיני-ביטחוני')" (24.5.2020).

בחודש יוני 2021 הגדירה הממשלה ה־36 את תחומי העיסוק של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי באופן זהה לזה שבו הגדירה אותם הממשלה ה־35. ראו החלטה 2 של הממשלה ה־36 "ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי ('הקבינט המדיני-ביטחוני')" (16.6.2021).

[16] הוועדה לבחינת תקציב הביטחון דוח הוועדה 24 69 (2007).

[17] ס' 59א לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה־1975.

[18] ס' 59ב לחוק החברות הממשלתיות.

[19] חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 14), התשס"ג־2003, ס"ח 385.

[20] ס' 59ח לחוק החברות הממשלתיות. החוק מוסיף וקובע כי אדם אינו יכול להעביר לאדם אחר שליטה בחברה שהוצא לגביה צו כאמור, אינו יכול לרכוש שליטה בחברה ואינו יכול להחזיק בשליטה ללא קבלת אישור בכתב ומראש מאת ראש הממשלה ושר האוצר ובתנאים שקבעו. זאת לאחר שהשתכנעו כי השליטה של אותו אדם אינה פוגעת באינטרסים החיוניים שעל יסודם הוצא הצו (ס' 59ט לחוק). יתרה מזאת, בצו להגנה על אינטרסים חיוניים של המדינה בחברה מופרטת ראש הממשלה ושר האוצר רשאים לקבוע – באישור ועדת השרים לענייני הפרטה ובהתייעצות עם רשות החברות הממשלתיות – הגבלות, תנאים והוראות לשם הגנה על האינטרסים שעל יסודם הוצא הצו (ס' 59י לחוק). אחד התנאים שאפשר לקבוע בצו הוא חובה למסור מידע על אינטרסים חיוניים של חברה מופרטת לראש הממשלה ולשר האוצר לפי דרישתם. תנאי אחר שאפשר לקבוע בצו הוא כי הניהול השוטף של החברה ומרכז העסקים שלה יהיו בישראל. כמו כן, ניתן לקבוע בצו כי השליטה או החזקת אמצעי השליטה או השפעה ניכרת בחברה יהיו בידי אדם שהוא אזרח ישראלי ותושב ישראל, וכי נושאי משרה בחברה מופרטת ובעלי תפקידים אחרים בחברה – כולם או חלקם – יהיו אזרחי ישראל ותושביה וכי כולם או חלקם יידרשו להיות בעלי סיווג ביטחוני מתאים שייקבע על ידי גורמי הביטחון המוסמכים. ראש הממשלה ושר האוצר אף רשאים למנות משקיף מטעמם בישיבות של דירקטוריון החברה המופרטת ושל ועדותיו (ס' 59יא לחוק). נוסף על כך, אם חברה מופרטת, שהוצא לה צו על יסוד אינטרס חיוני כאמור, חדלה לקיים פעילות חיונית או לספק שירות חיוני או עלולה, לדעת ראש הממשלה ושר האוצר, להפסיק לקיים פעילות חיונית או שירות חיוני, רשאים השניים להוציא צו שיחייב אותה להמשיך לקיים את אותה פעילות או לספק את אותו שירות לתקופה ובתנאים שיורו. זאת באישור ועדת השרים לענייני הפרטה ולאחר התייעצות עם רשות החברות הממשלתיות (ס' 59יד לחוק).

[21] בממשלה ה־28 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה אהוד ברק ולצידו כיהנו השרים יוסף (יוסי) ביילין ואברהם (ביגה) שוחט. ראו "הממשלה ה-28: רשימת ועדות השרים", לעיל ה"ש 14, בעמ' 32.

בממשלה ה־29 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה אריאל שרון, ולצידו כיהנו השרים מאיר שטרית וסילבן שלום. ראו "הממשלה ה-29: רשימת ועדות שרים", לעיל ה"ש 14, בעמ' 22.

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־30 ישב בראש הוועדה ממלא מקום ראש הממשלה והשר אהוד אולמרט ולצידו כיהנו השרים ציפי לבני ומאיר שטרית. ראו "הממשלה ה-30: הרכבי ועדות השרים", לעיל ה"ש 14, בעמ' 3.

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־31 ישב בראש הוועדה שר האוצר רוני בר־און, ולצידו כיהנו השרים מאיר שטרית ושלום שמחון. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-31", לעיל ה"ש 14, בעמ' 10.

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־32 ישב בראש הוועדה שר האוצר יובל שטייניץ, ולצידו כיהנו השרים סטס מיסז'ניקוב, יעקב נאמן ושלום שמחון. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-32", לעיל ה"ש 14, בעמ' 34.

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־33 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולצידו כיהן השר יאיר שמיר. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-33", לעיל ה"ש 14, בעמ' 30.

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־34 ישב בראש הוועדה השר משה כחלון, ולצידו כיהן בוועדה השר יובל שטייניץ. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-34", לעיל ה"ש 14, בעמ' 24.

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־35 כיהן כחבר הוועדה השר ישראל כ"ץ. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-35", לעיל ה"ש 14, בעמ' 25;

בשלהי כהונתה של הממשלה ה־36 ישב בראש הוועדה השר אביגדור ליברמן, ולצידו כיהנו בה השרים אורנה ברביבאי, גדעון סער ואיילת שקד. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-36" אתר משרד ראש הממשלה 26.

[22] החלטה 87 של הממשלה ה־30 "הגברת הבקרה האזרחית על תקציב הביטחון" (25.3.2003).

[23] "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-32", לעיל ה"ש 14, בעמ' 37. נקבע כי החלטותיה של ועדת השרים תהיינה על דעת הממשלה.

[24] בשלהי כהונתה של הממשלה ה־32 כיהנו בוועדה ראש הממשלה בנימין נתניהו ששימש היושב ראש שלה, סגני ראש הממשלה והשרים אהוד ברק ודן מרידור, המשנה לראש הממשלה והשר לנושאים אסטרטגיים משה (בוגי) יעלון והשר יובל שטייניץ. לכל אלה הייתה היכרות עם מערכת הביטחון. ראו שם; בשלהי כהונתה של הממשלה ה־33 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולצידו כיהנו ממלא מקומו בראשות הוועדה השר יובל שטייניץ והשרים יצחק אהרונוביץ', גלעד ארדן, משה (בוגי) יעלון, אביגדור ליברמן ויאיר שמיר. לכל אלה הייתה היכרות עם מערכת הביטחון. ראו "הרכבי ועדות שרים: הממשלה ה-33", שם, בעמ' 28; בשלהי כהונתה של הממשלה ה־35 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולצידו כיהנו ראש הממשלה החלופי והשר בנימין (בני) גנץ והשרים גבי אשכנזי, יואב גלנט, ישראל כ"ץ ועמיר פרץ. לכל אלה הייתה היכרות עם מערכת הביטחון. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-35", שם, בעמ' 26; בשלהי כהונתה של הממשלה ה־36 ישב בראש הוועדה ראש הממשלה ושר החוץ יאיר לפיד, ולצידו כיהנו בוועדה סגן ראש הממשלה והשר בנימין (בני) גנץ והשרים אביגדור ליברמן, גדעון סער ואיילת שקד. לכל אלה הייתה היכרות עם מערכת הביטחון. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-36", שם, בעמ' 20.

[25] החלטה 637 של הממשלה ה־33 "הקמת ועדת שרים לעניין אישור תכניות פיתוח והצטיידות של מערכת הביטחון וגופי המודיעין" (28.7.2013). בהחלטה זו נקבע כי החלטותיה של ועדת השרים תהיינה על דעת הממשלה.

[26] החלטה 430 של הממשלה ה־35 "הקמת ועדת שרים לעניין אישור תוכניות פיתוח והצטיידות של מערכת הביטחון" (12.10.2020). בהחלטה זו נקבע כי החלטותיה של ועדת השרים תהיינה על דעת הממשלה.

[27] החלטה 362 של הממשלה ה־36 "ועדת שרים לעניין אישור תוכניות פיתוח והצטיידות של מערכת הביטחון" (22.8.2021). בהחלטה זו נקבע כי החלטותיה של ועדת השרים תהיינה על דעת הממשלה.

[28] לעיל ה"ש 15.

[29] החלטה 233 של הממשלה ה־36 "הגברת הפיקוח והבקרה על תקציב מערכת הביטחון" (1.8.2021).

[30] הצורך בביצועה של התוכנית; חלופות אפשריות לתוכנית; עלותה הכוללת; אופן מימונה וההתקשרויות הכרוכות בה; ביצועה של התוכנית בפועל וניצול התקציב שהוקצה לה; וכן השלכותיה על תקציב הביטחון בשנים הבאות. ראו ס' 9(ב) להחלטה 4088 של הממשלה ה־32, "שינוי בסדר העדיפויות בתקציב המדינה לשנת 2012 ויישום דוח הוועדה לשינוי כלכלי־חברתי (ועדת טרכטנברג)" (8.1.2012(.

[31] ס' 9(ג)-(ו) להחלטה 4088 של הממשלה ה־32, שם.

[32] ס' ב-ה להחלטה 637 של הממשלה ה־33, לעיל ה"ש 25.

[33] ס' ב-ה להחלטה 430 של הממשלה ה־35, לעיל ה"ש 26; ס' 3-2 להחלטה 233 של הממשלה ה־36, לעיל ה"ש 29.

[34] ס' 21 לחוק שירות המילואים, התשס"ח־2008.

[35] בממשלה ה־30 כיהנו בוועדת השרים שר הביטחון ויושב ראש הוועדה שאול מופז, ממלא מקום ראש הממשלה אהוד אולמרט, סגן ראש הממשלה והשר יוסף (טומי) לפיד, וכן השרים אפרים (אפי) איתם, בנימין (בני) אלון ובנימין נתניהו. ראו החלטה 38 של הממשלה ה־30 "ועדת שרים לעניין מערך המילואים" (23.3.2003); גם בשלהי כהונת הממשלה ה־31 כללה הוועדה חברים בעלי היכרות עם מערכת הביטחון: שר הביטחון ויושב ראש הוועדה אהוד ברק, והשרים זאב בוים, רוני בר־און, אבי דיכטר ומאיר שטרית. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-31", לעיל ה"ש 14, בעמ' 50; גם בשלהי כהונתה של הממשלה ה־32 כיהנו בוועדה חברים שהכירו את מערכת הביטחון: יושב ראש הוועדה, סגן ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק, המשנה לראש הממשלה משה (בוגי) יעלון, סגן ראש הממשלה אליהו ישי, סגן ראש הממשלה דן מרידור, והשרים יצחק אהרונוביץ', זאב בנימין (בני) בגין, מתן וילנאי שלאחר התפטרותו הוחלף על ידי אברהם (אבי) דיכטר, סטס מיסז'ניקוב, יוסף (יוסי) פלד עד התפטרותו מהממשלה, ויובל שטייניץ. ראו "הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-32", לעיל ה"ש 14, בעמ' 20; גם בשלהי כהונתה של הממשלה ה־33 כיהנו בוועדה חברים שהכירו את מערכת הביטחון: יושב ראש הוועדה ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון והשרים יצחק אהרונוביץ', ציפי לבני ויאיר שמיר. ראו "הרכבי ועדות שרים: הממשלה ה-33", לעיל ה"ש 14, בעמ' 30; גם בשלהי כהונתה של הממשלה ה־34 כיהנו בה חברים בעלי היכרות עם מערכת הביטחון: בראש הוועדה ישב שר הביטחון נפתלי בנט, ולצידו כיהנו השרים גלעד ארדן, צחי הנגבי וישראל כ"ץ. ראו הרכבי ועדות השרים: הממשלה ה-34", לעיל ה"ש 14, בעמ' 40; בממשלה ה־35 לא הוקמה ועדת שרים לעניין מערך המילואים; גם בשלהי כהונתה של הממשלה ה־36 כיהנו בוועדה חברים בעלי היכרות עם מערכת הביטחון: בראש הוועדה ישב סגן ראש הממשלה והשר בני גנץ, ולצידו כיהנו השרים עמר בר־לב, אורנה ברביבאי, יועז הנדל, גדעון סער, אלעזר שטרן ואיילת שקד. ראו "הרכבי ועדות שרים: הממשלה ה-36", לעיל ה"ש 14, בעמ' 31.

אולי יעניין אותך גם

השופט ד"ר רון שפירא מפרט על חשיבות ההשכלה הבין־תחומית לאנשי מקצוע בכלל ולמשפטנים בפרט, ומדגים מעולם המשפט על יתרונותיה של ידיעה רב־תחומית.
ד"ר טל מימרן דן במאמר על גבולות המותר והאסור בניהול פרופיל של נבחר ציבור ברשתות חברתיות, תוך הצגת המצב המשפטי, ביקורת עליו ופירוט השיקולים להטבת חופש הביטוי ברשתות החברתיות בישראל.
מאמר זה מתפרסם במסגרת תחרות הכתיבה לסטודנטים במשפטים ע"ש ינאי כהן בשנת התשפ”ד. מאמר זה זכה במקום הראשון.