המאמר מבוסס בעיקרו על הרצאה שניתנה בכנס תלמידי דוקטורט אוניברסיטת חיפה ביום 18.7.24 והרצאות נוספות שניתנו על ידו. הבהרה: הדברים במאמר הם עמדת הכותב ואינם מייצגים את עמדת מערכת בתי המשפט. תודות לד"ר שאול שארף על הערותיו לטיוטה המוקדמת של רשימה זו.

פתיחה

המפגש הבין־תחומי ולעיתים כפועל יוצא, גם מחקר בין־תחומי, הוא בעל חשיבות רבה. ברור כי לא ניתן ללמוד ולהרחיב השכלה בכל התחומים. עם זאת ראוי להקדיש דיון על חשיבות ההשכלה הבין־תחומית ובעיקר החשיבות של הכרה בסיסית בקיומם של תחומי מחקר שונים וזאת כדי לקדם מחקרים ופיתוח של נושאים שונים, באופן שהמחקר ותוצריו יהיו ברי ביצוע ובעיקר שיובילו לתועלת חברתית.

ההכרה והשליטה הבסיסית של כל אדם, לא כל שכן חוקר או ממלא תפקיד ציבורי משמעותי, בתחומי ידע ומחקר שונים, יכולות לבסס מערך של קבלת החלטות המשלב דעות שונות המבוססות, בין היתר, על התמחויות או תחומי ידע שונים. ממלא תפקיד משמעותי הסבור כי הוא יודע הכול, באופן שאינו נזקק לשמוע דעות המבוססות על תחומי ידע שונים מתחום מומחיותו שלו, הוא, לגישתי, אדם שמסכן את ייעוד תפקידו המקצועי. אם גם הציבור מאמין שאותו ממלא תפקיד יודע הכול – הסכנה אף כפולה.

בהיותי משפטן הרי שרוב הנושאים שאציין והדוגמאות שאציג יהיו קשורים לעולם המשפט, העולם שבו אני פועל – הן בתחום השפיטה והן בתחום האקדמי – כבר שנים רבות. עם זאת הדברים נכונים גם לכל התחומים האחרים.

א. שני סיפורים

תחילה אפתח בשני סיפורים אישיים שקשורים לדיון בענייננו:

בקיץ 1973 הייתי תלמיד כיתה י'. מחנכת הכיתה, מורה להיסטוריה והאחראית על כל המחזור, הודיעה לנו על שיעור מיוחד שבו ירצה לנו מרצה אורח. ככל הנראה גם ציינה את שמו אולם השם לא אמר לנו דבר. על הבמה באולם ההרצאות עמד אדם מבוגר וקירח, שבעינינו התיכוניסטים בבית ספר של הקיבוצים, נדמה לנו כאדם זקן מאוד. הוא פתח את דבריו בקביעה כי: "בעת תקיפת האויב המצרי, קו בר־לב (קו הביצורים של צה"ל על גדות תעלת סואץ באותה העת) לא יחזיק מעמד שעתיים", והמשיך במשפט אחד בלבד: "סיימתי את ההרצאה אלא אם כן יש למישהו שאלה". היינו בהלם. אנחנו, ילדי הקיבוצים, גדלנו על האתוס כי חצי מאלופי המטכ"ל ושר הביטחון דאז נולדו בקיבוצים – ואין בִּלתם. גיבורי ילדותנו עליהם גדלנו והתחנכנו. אחרי התאוששות קצרה מההלם התחלנו לתקוף אותו בשאלות: מה הייתה דרגתך כשהיית בצבא? (הוא היה טוראי); מניין השכלתך הצבאית?; מה אתה בכלל מבין בצבא? ועוד. לאחר שהקשיב בנחת לשאלותינו הוא פתח בהרצאה מפורטת על ההיסטוריה של כל קווי ההגנה שבנו אימפריות, ועל כך שהיו רחוקים ממרכז המדינה, וכיצד קווי ההגנה נפלו בעת מלחמות נגד תקיפת צבאות זרים. ההרצאה הסתיימה אבל אותנו הוא לא הצליח לשכנע. פטרנו את טענותיו בכך כי מדובר בעוד תרח זקן וסנילי שמנסה לחנך אותנו בניגוד למיתוס שהאמנו בו.

הקיץ עבר, ולאחריו הגיע אוקטובר 1973 בו קו בר לב קרס ולא החזיק מעמד בדיוק כפי שחזה אותו מרצה. זיכרון ההרצאה של המרצה הזקן ו"הסנילי" היכה בנו היטב. לאחר חלוף מספר חודשים, כאשר חזרנו ללימודים (עבדנו מספר חודשים בקיבוצים כדי למלא את מקומם של החברים שגויסו למלחמת יום הכיפורים), ניגשתי למחנכת ושאלתי מי היה אותו האיש המשונה – אך זה שידע לחזות בדיוק את התרחיש שאפילו גורמי המודיעין לא חזו. תשובתה הייתה "פרופ' ישעיהו ליבוביץ".

אנקדוטה בהקשר לאירועים שאירעו שנים לאחר הרצאתו של פרופ' ליבוביץ: בקיץ שנת 2023, כשלושה חודשים לפני 7.10.23, פורסם בארץ בתרגום לשפה העברית, הספר "פרל הרבור – ההתרעה וההחלטה" מאת רוברטה וולסטטר.[1] הספר עטור הפרסים מנתח את הכישלון האמריקאי להתריע על המתקפה של צבא יפן על הצי האמריקאי בפרל הרבור – המתקפה שדרבנה את ארצות הברית להצטרף למלחמה נגד יפן במסגרת מלחמת העולם השנייה – על אף שכל המידע להתקפה זו היה זמין. המחברת לא שירתה מעולם בצבא ולא הייתה גנרלית. היא למדה פסיכולוגיה התמחתה במדיניות ציבורית – והגם שאת ההקדמה למהדורה העברית כתב האלוף ערן ניב, ראש אגף התקשוב וההגנה בסייבר, ככל הנראה רבים בצמרת מערכת הביטחון לא עיינו בספר, לפחות לא לפני ההתקפה של תנועת החמאס באוקטובר 2023.

נראה כי כל הגופים העוסקים במשפט הפלילי צריכים לאמץ, בהתאמה המתחייבת, את הגישה המשתנה שבמוסדות להשכלה גבוהה, ולשלב במסגרת ההשתלמויות המקצועיות גם תכנים שאינם בתחומו הצר של המשפט אלא מתחומי המדעים הנוספים.

הסיפור השני: בעת לימודיי בתואר הראשון והשני במשפטים באוניברסיטה העברית, למדתי קורס בחירה אצל המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז, השופטת מרים בן פורת. לקראת סיום התואר הראשון התקשרו אלי מלשכתה והזמינו אותי לראיון כדי לשקול אם לקבל אותי להתמחות אצלה – התמחות יוקרתית ללא ספק. הוזמנתי לשעת בוקר והתבקשתי להכין שתי חוות דעת. בשעה 16:00 בערך נכנסתי לחדרה של השופטת להציג את חוות הדעת ולהשיב על שאלות. בסוף הבחינה הארוכה היא שאלה אותי "איזה שיעור הכי הוסיף ותרם לך בלימודיך". וכאן הייתה התלבטות: מצד אחד הרי היא לימדה אותי קורס. מצד שני העדפתי (כמו תמיד) באמת. ציינתי מספר קורסים ובהם הקורס שלה שהיו חשובים ומעשירים ואולם סיכמתי שהקורס שנתן לי את הכלים הטובים ביותר לחשיבה היה "ספרות ומשפט", קורס שניתן ע"י מרצה אורח מארה"ב, פרופ' ריצ'ארד ויסברג.[2] היא נעצה בי מבט חודר ובמשך מספר דקות, שנראו לי כנצח, הנהנה למעלה ולמטה ובסוף אמרה לי: "ספרות ומשפט? אם כך אתה מתאים לי". כפי שאתם יכולים להבין, לפחות בכל הנוגע לקרירה המקצועית שלי – כל השאר – היסטוריה.

עולם המשפט של כל חברה וחברה מבוסס על תרבות, על היסטוריה, על שפה ועל פילוסופיה. האם ניתן להבין שיטת משפט כלשהי ללא הבנה בסיסית של ההיסטוריה, הפילוסופיה, התרבות, השפה והכלכלה של החברה שבה פועלת שיטת המשפט? האם נכון לנו לאמץ פתרון משפטי מהמדינה האחרת בלי לבדוק ולנסות להבין את הרקע הכללי לאותו פתרון משפטי שבשיטה מהמדינה האחרת? לא אחת אנו שומעים על המחוקקים המבקשים להעתיק לארץ שיטה משפטית או דבר חקיקה נקודתי ממדינה זרה. האם נבדק הרקע לאותו דבר חקיקה בהיבטים ההיסטוריים, הכלכליים, הסוציולוגיים והלשוניים של אותה ארץ המקור, וכיצד אותו דבר חקיקה משתלב ומשפיע על המדינות האחרות?[3]

ב. ההשכלה הבין־תחומית במשפטים

בעבר נתפסו הפקולטות למשפטים בעיקר כבתי ספר מקצועיים להכשרת אלו העוסקים בתחום המשפט.^[4] ניתוק הפקולטה למשפטים ובידולה מפקולטות וגופי מחקר אחרים באקדמיה הייתה חלק מהאידיאולוגיה של הוראת המשפט.^[5] בשנים האחרונות גוברת המגמה של הלימוד הבין־תחומי. התפיסה הרואה חשיבות בגישה הבין־תחומית של לימוד המשפט באה לידי ביטוי בשילוב לימודים ממדעים נוספים ביחד עם לימודי המשפט, כך שהמשפט לא נלמד רק בדרך של המקדות בחלקו הפורמליסטי אלא בשילוב הוראה שיטתית של תאוריות בתחומי מדעי החברה תוך הבהרת המשמעויות הערכיות והחברתיות של המשפט ותוך שימוש בידע מהמדע החוץ־משפטי.^[6]

דיקני הפקולטות למשפטים בארץ הצביעו לא אחת על החשיבות של הכרת תחומי המדעים שמסביב לעולם למשפט,^[7] כמו גם על מציאות החיים המשפטית שמעבר לעולם התאוריה המשפטית.^[8] הדבר בא לידי ביטוי בפיתוח מסלולי לימוד בפקולטות למשפטים המשלבים את לימודי המשפט עם תחומים נוספים, בעיקר במדעי החברה.

עם זאת, ובמקביל להליך הרחבת ההשכלה למשפטנים גם לתחומי לימוד משיקים, אירע בישראל גם תהליך נוסף בהרחבת הדרך ללימודי משפט ובהכשרה המקצועית במשפטים המשליך על הריחוק והנתק שבין הליך הרחבת ההשכלה הכללית, כחלק מההשכלה המשפטית, ובין הכשרתם של צעירים המעוניינים ללמוד ולהשתלב בעשיה המשפטית. עד תחילת שנות ה־90 של המאה ה־20 נלמד מקצוע המשפטים בישראל אך ורק בפקולטות למשפטים באוניברסיטאות (יצוין כי בעת ההיא היו בישראל שלוש פקולטות למשפטים בלבד: באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל־אביב ואוניברסיטת בר־אילן. מאוחר יותר הוקמה הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה). בעקבות הביקוש הרב ללימודי משפטים דרישות הקבלה לפקולטות למשפטים היו גבוהות מאוד (בין הגבוהות מבין כל הפקולטות) ורק מעטים מהמועמדים התקבלו ללימודים. לאור זאת הוחלט לתקן את חוק לשכת עורכי הדין כך שיאפשר לימודי משפטים לצורכי הסמכה למקצוע עריכת הדין גם במוסד לא אקדמי.^[9] מאז הוקמו מספר מכללות למשפטים – וכולן הוכרו כמוסדות אקדמיים.^[10] בחלק מהמכללות – פרטיות וציבוריות – פועלות גם פקולטות בתחומי מדע נוספים.[11] הגם שיש במכללות ללימודי משפט חברי סגל בעלי רקע רחב, הרי שמעצם טיבן מתמקדות המכללות בעיקר בתחום הוראת המשפט במתכונת של הכשרה מקצועית לקראת עיסוק בעולם המשפט, בעיקר בעריכת הדין. אומנם במוסדות האקדמיים המשפטיים משלבים מקצועות ואף מסלולים עם תחום אקדמי נוסף – אך עדיין רבים מבוגרי לימודי המשפטים בישראל לא הרחיבו השכלתם מעבר ללימודים אליהם נחשפו, כחלק אינטגראלי מלימודי המשפט.^[12]

ג. דוגמאות לחשיבות ההשכלה הבין־תחומית למשפטנים

דוגמה בולטת לתרומתה של קריאת ספרות מופת בתחומי הפילוסופיה הפוליטית שעוסקת בסדרי שלטון ודמוקרטיה, שעשויה להמחיש את חשיבות ההשכלה הבין־תחומית היא חוות דעת השופטים בבג"ץ עילת הסבירות.[13] השופט אלכס שטיין הוא היחיד שביסס את חוות דעתו במחלוקת המשפטית, בין היתר, על דברי המלומד פרידריך האייק.[14] השאלה שעולה היא כיצד בסוגיות שעניינן בתפיסות עולם בנוגע לסדרי שלטון ומהות השיטה הדמוקרטית נעדר כמעט לחלוטין בחוות דעת השופטים אזכור לגישות שונות של מלומדים מספרות מופת בתחום זה.[15] על אחת כמה וכמה בתקופה בה הדיון הציבורי בישראל על סדרי השלטון והמשפט, לרבות האיזון שבית הרשויות ומעמד מערכת המשפט, נמצא בלב המחלוקת הציבורית. הדבר נכון גם לדיון הציבורי, שלחלקו גם ביטוי בדיון המשפטי, כמו למשל בסוגיית המחלוקת על זכותו של העם היהודי בארץ ישראל ולהשלכות של הסכסוך המתמשך במישורים מקומיים ובין־לאומיים.[16] האם אין מקום להשקיף ולהתייחס למחלוקות אלו, המלוות את המדינה משחר הקמתה, גם על רקע של ראיה רחבה של הנושא במסגרת הגלובלית כפי שנדונה בספרות מופת?[17] ובכלל, האם אין מקום לבחון מעת לעת את גישתנו בנושאים שונים ולהיזהר מקיבעון מחשבתי?[18]

קיימות דוגמאות רבות נוספות שממחישות את החשיבות של ההשכלה הבין־תחומית. לא פחות מכך, קיימת חשיבות לפיתוח המודעות הבין־תחומית וההבנה שאם נדרשים לבחון ולבדוק, לשקול, לפתח או להציע משהו בתחום המומחיות שלנו – קיימת חשיבות עליונה לדעת ברמה סבירה, ובעיקר להיות מודעים, לצורך לערוך בחינה על השפעות בתחומים אחרים, ובתוך כך לקיים שיח והדברות עם אחרים שמומחיותם נוגעת לנושא הנבדק. רוב הדוגמאות שאביא הן מתחום המשפט, ואולם הדבר נכון לכל תחום.[19]

למשל, בעולם המשפט הפלילי: אנו עוסקים רבות בענישה מתוך רצון להדביר את הפשע, ושאלה חשובה שיש לבחון היא האם שיטת המשפט שלנו יעילה ומועילה ותוצרי הענישה משיגים את מטרתם.[20]

אתחיל ביעילות ומועילות: הענישה העיקרית בשיטתנו מבוססת על כליאה. המטרה – להרחיק את העבריין מהחברה כדי למנוע ממנו אפשרות לפגוע בה. חוץ מהמניעה, הכליאה יכולה לשמש פלטפורמה לשיקום של העבריין ואולי אף לצמצם רצידיביזם והוצאתו ממעגל העברייניות. נתמקד תחילה בסוגית ההרחקה מהחברה ומחיר הדבקת הקלון החברתי בעבריין. העלות הכלכלית של אסיר בישראל עומדת על כ־25,000 ₪ בחודש,[21] עלות תקציבית שניתן לנצל לטובת פעולות אחרת שיניבו תוצאות טובות יותר לעבריין ולחברה. השאלה היא האם הכליאה היא בהכרח הכלי הנכון, וכאן כדאי לבחון מקרים מן העבר.

נפנה לתיק הפשיעה החמורה, עבירת רצח, העתיק והמפורסם ביותר בהיסטוריה האנושית: פרשת רצח הבל על־ידי אחיו קין. מבלי להידרש לאופן חשיפת העבריין, נתמקד בענישה שכללה הרחקה מהחברה, סטיגמה ציבורית "אות קין", אמצעי התראה ושמירת מרחק של העבריין מהחברה, והכול בעלות אפסית. העבריין נדרש לכלכל את עצמו, לדאוג לכל צרכיו, ותכלית הענישה מושגת. יש מה ללמוד (ועוד הרבה) מהתנ"ך.[22]

נדגים מהתנ"ך בשאלת מדיניות השפיטה: האם להכריע במחלוקת העקרונית או להציע פתרון לבעיה המשפטית. ב"משפט שלמה", סיפור משפטי מעניין שמתואר בטקסט קצר של כ־10 פסוקים בלבד, מתואר כי נמצאו תינוק מת ותינוק חי בדירת שתי נשים שחיו יחד, ככל הנראה על רקע מצוקה כלכלית. שתיהן מנסות לשכנע את המלך שכל אחת מהן היא היולדת של תינוק המריבה, זה שנותר בחיים. האם המלך מכריע במחלוקת וקובע מי היולדת של התינוק החי? לא. הוא פוסק מי ראויה להיות האם. בעוד הצדדים חולקים בשאלת זהות היולדת שלמה המלך מפנה את ההכרעה בדבר זהות וכשירות האם המגדלת. זו פסיקה שונה בעלת השלכה ערכית דרמטית בסוגיות מעין אלו.[23]

בחזרה לדיון הפלילי ולסוגיות של ענישה – מה כדאי, מה נכון ומה מביא תועלת חברתית. פסקי הדין של בתי המשפט עוסקים ביחס שבין ענישה והרתעה, וכן על חשיבות המסר החברתי והתועלת החברתית שבענישה מחמירה. האם תובנות אלו נבחנו והוכחו? מחקרים רבים בתחום הקרימינולוגיה מצביעים על העדר תועלת ולעיתים על נזק שגורמת ענישה בדרכים שונות, בעיקר הכליאה.^[24] למרות שהמכון לקרימינולוגיה של האוניברסיטה העברית, הוותיק בישראל, הוא חלק מהפקולטה למשפטים, כמו גם החוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה חלק מהפקולטה למשפטים – עדיין רובם המכריע של הסטודנטים למשפטים אינם נחשפים למחקרים מתחום הקרימינולוגיה, ולו כדי לדעת שהמחקר הקרימינולוגי מצביע על כך שתאוריות של משפטנים, שעל בסיסן נגזרים עונשים, מנוגדות למחקר הקרימינולוגי.

אין בעל מקצוע שמתמחה ויודע הכול. אולם קשר מקצועי, שכולל התייעצות והיכרות עם עשייה של חברים למקצוע הספציפי וכן עם עמיתים מתחומי מדע ועשייה אחרים מפרה את הליך קבלת ההחלטות המקצועיות ותורם בסוף לגיבוש החלטה סופית מושכלת, יעילה ומועילה שתשרת את החברה ואת יעדיה בצורה טובה יותר.

נראה כי העדר ההכרה של המחקר בתחומי מדעי החברה, ובמיוחד של המחקר הקרימינולוגי, אצל העוסקים בתחום המשפט הפלילי, תובעים, סנגורים ושופטים, מוביל אל התוצאה של גזירת הדין על פי כללים שהתפתחו ותפיסות עולם שהשתרשו העומדים בסתירה למימוש של מטרות הענישה המוצהרות, כפי שנלמדו מהמחקרים בתחום הקרימינולוגיה ותורות הענישה. היטיב לתאר את התופעה פרופסור אוריאל פרוקצ'יה בדבריו לפני סטודנטים למשפטים, שם הוא סוקר את החשיבות של הלימוד הבין־תחומי והרחבת ההשכלה החוץ משפטית כחלק מלימודי המשפט. בהציגו דוגמאות לתוצאות שליליות של ניתוק לימודי המשפט מתחומי המחקר האחרים הוא בוחר לפתוח, כדוגמה ראשונה בדבריו, במילים הבאות: "נפתח בדוגמא טריביאלית. טול את מקרהו של שופט החפץ לגזור את עונשו של נאשם, והוא קובע בגזר־דינו כי החליט להחמיר בענישה "למען ישמעו וייראו". באמירה קצרה זו מקופלת השקפת־עולם שלמה ביחס להשפעתו המרתיעה של העונש. השופט מחווה את דעתו באמירה כזו, כי ציבור העבריינים הפוטנציאליים מכלכל את צעדיו תוך גילוי רגישות לחומרת העונש במקרה הנדון וכי קיימת קורלציה שלילית בין התגובה העונשית באותו מקרה לבין היקף הפעילות העבריינית בעתיד. שתי הערות מתבקשות בעניין: ראשית, פעולת השופט ניזונה מהשקפתו ומתפישת־עולמו בעניינים שאינם "משפטיים", אלא התנהגותיים, סוציולוגיים, קרימינולוגיים ותרבותיים. אילו ביקש השופט לאתר את חומרת הענישה האופטימלית מתוך התבוננות בלעדית במערכת הנורמטיבית הסגורה של המשפט, היה מוצא את עצמו בעלטה כבדה. בעניינים שכאלה המשפט הוא שתקן גדול.

שנית, תפישתו של השופט עשויה להיות נכונה ועלולה גם להיות שגויה. כידוע לקרימינולוגים, הקורלציות בין חומרת העונש לבין היקף העבריינות הן לעיתים חיוביות, לעתים שליליות ולעתים בלתי – קיימות. ככל שמומחיותו של השופט בהיבטים ההתנהגותיים שהכתיבו את פסיקתו היא מעמיקה יותר, כך סיכוייו לבחור בחומרת העונש האופטימלית הם סיכויים מבטיחים יותר.".^[25]

דברים אלו שנאמרו לפני למעלה משלושה עשורים נכונים גם היום. נראה כי כל הגופים העוסקים במשפט הפלילי צריכים לאמץ, בהתאמה המתחייבת, את הגישה המשתנה שבמוסדות להשכלה גבוהה, ולשלב במסגרת ההשתלמויות המקצועיות גם תכנים שאינם בתחומו הצר של המשפט אלא מתחומי המדעים הנוספים. כך גם במשפט הפלילי וסוגיית הענישה, בעיקר תכנים מתחום הקרימינולוגיה ומדעי החברה, כדי שיהיו לבית המשפט הכלים והידע לגזור את הדין באופן שיסייע בהגשמת מטרות הענישה כפי שסבר ורצה בית המשפט בעת גזירת הדין.[26]

עולם המשפט נוגע בתחומי חיים רבים נוספים:

משפט וכלכלה. אחת הביקורות המתמשכות על פסיקת בית המשפט העליון היא בתחום דיני החוזים במסגרת פסק דינו בעניין אפרופים.[27] בפסק הדין ביטל בית המשפט העליון כלל דיוני שצמצם אפשרות לטעון טענות נגד תוכן כתוב במסמך והרחיב את האפשרויות השיפוטיות לפרשנות החוזה. בית המשפט עסק רבות בהיבטים הסוציאליים לטובת הגמשת הפרשנות השיפוטית, אך לגישתי לא נתן דעתו על השלכות הרוחב הכלכליות שנובעות מן המקרה הנדון. ידוע כי במישור הכלכלי חוסר ודאות מוביל להגדלת בטוחות בעסקה כלכלית שזו בתורה מייקרת את עלויות העסקה. מסופקני האם בית המשפט שקל את כל השלכות הרוחב הכלכליות בפסיקתו. בכל מקרה, ברור כיצד מקרה זה ממחיש את חשיבות לימודי הבסיס בכלכלה גם למשפטנים.

משפט ורפואה. תחומים שמשיקים ושמעורבים זה בזה בהליכי משפט שונים: החל מסכסוכים שעניינם בנזקי גוף וכלה בתביעות שבבסיסם רשלנות רפואית. לצד זה פיקוח בתי המשפט על הליכי שלילת חירות או הגבלתה עקב מצב פסיכוטי, העדר כשירות ועוד. גם מכך נלמד עד כמה חשוב שמשפטנים יחשפו ללימוד מושגי יסוד בעולם הרפואי.

משפט וטרור. הבנת תופעת הטרור מחייבת לימוד בסיסי של רקע חברתי, סוציולוגי, דתי וכיוצא באלו.[28] הבנת אירועי טרור בימינו מחייבת גם לימוד בסיסי על טכנולוגיה, אינטרנט, תקשורת, פסיכולוגיה חברתית ועוד שמשמשים לא אחת את גורמי הטרור ואת הלחימה נגד הטרור.

גם דיון משפטי בסוגיות של מבנה מוסדות שלטון והיחסים בניהם, מחייב מודעות והיכרות בסיסית עם מדע המדינה ותורות מנהל ציבורי והמנהל העסקי. תחומי המשפט והחברה ככלל מחייבים מודעות והבנה בסיסית בסוגיות מתחומי מחקר והגות שונים בעולם מדעי החברה, וכך ניתן להמשיך ולמנות עוד ועוד דוגמאות רבות.[29]

ד. השכלה בין־תחומית כללית

מה שנכון למקצוע המשפטי – נכון לכל המקצועות האחרים. למשל בחירת הדרך בה נערכנו להתגונן מפני מגפת הקורונה לא התמצתה רק בהיבט הרפואי של מיגור הנגיף, אלא נדרשה התייחסות גם להיבטים נוספים, כגון: מחיר כלכלי; השלכות סוציולוגיות; השפעות חברתיות של סגר ממושך ועוד שורה של השלכות והשפעות שנדרשנו לשקלל בתהליך זה. גם ביחס למלחמה שאנו נמצאים היום בעיצומה: האם נכון יהיה לקבל החלטות רק על בסיס ניתוח צבאי או לבחון גם היבטים בתחומים אחרים, לרבות שורה של שאלות חברתיות על הממשק שבין ביטחון, מוסר ומשפט. נראה שהתשובה ברורה.[30]

ומה לגבי מדעים מדויקים ותחומים משיקים להם. כך למשל בפקולטה לתכנון ערים, שעוסקת בעיקר בתחום התכנון הבינוי, לא ניתן להתעלם מהיבטים חברתיים, כלכליים, סביבתיים ועוד בעת תכנון הערים. כל תכנון הנדסי או ארכיטקטוני של ישוב עשוי להשפיע על אופי האוכלוסייה שתגור באותו ישוב.[31] דוגמה מעניינת לתכנון ישוב בראיה חברתית היא סיפור הקמת הישוב היוקרתי איסט המפטון שבלונג אילנד, לא רחוק מהעיר ניו יורק. שם תוכננו כבישי הכניסה לישוב, שהוקם לפני כ־120 שנה, כך שניתן להיכנס ליישוב רק ברכב פרטי (דרכי הכניסה עוברות מתחת לפסי רכבת וגובה המנהרה לא מאפשר מעבר של כלי תחבורה ציבוריים גדולים כמו אוטובוסים). המשמעות לכך היא יצירת מחסום תחבורתי שהגביל את מגוון תושבי הישוב רק לבעלי רכב פרטי, או במושגים סוציואקונומיים: תושבים אמידים מאוד.

גם תחום המדעים הטכנולוגיים רחב ומגוון. אין חולק כי לפיתוח הטכנולוגי השלכות רוחב משמעותיות על תופעות חברתיות, כלכליות ומדיניות. תופעת הפיתוח המואץ בטכנולוגיה המיחשובית והתקשורתית, פיתוח של אמצעי בינה מלאכותיות ויכולות טכנולוגיות של רובוטיקה וכלים המחליפים את הצורך במעורבות ופעולה אנושית משנות סדרי חברה ועולם. כך למשל, בנוסף למעצמות מדיניות המוכרות משחר ההיסטוריה, קיימות היום גם מעצמות בדמותם של תאגידים פרטיים. נראה כי שינויים אלו המתרחשים בקצב מואץ לנגד ענינו מצביעים על חשיבות ההשכלה הבין־תחומית כדי שהשלכות אותם פיתוחים יישקלו לא רק בהיבט הטכנולוגי אלא גם בהיבטים נוספים כמו כלכליים, חברתיים ותרבותיים. בשל קוצר היריעה לא אוכל לדון בדוגמאות אלו.

ה. המלצה ועידוד להשכלה בין־תחומית

מגבלות הזמן והיכולת מונעות מאיתנו להרחיב את השכלתנו ללא גבולות. עם זאת אציע לגבש מדיניות של הרחבת השכלה במובן זה שגם בלימוד של תחום מסוים שנבחר על־ידי הסטודנטים בראשית דרכם תחייב הרחבת השכלה בסיסית בתחומים נוספים. לגישתי המודל הראוי צריך להיות זה שדומה למקובל בשיטת הקולג' האמריקאי בו רבים לומדים מקצועות בסיסיים בתחומים רבים ושונים. עם זאת, בישראל השירות הצבאי לא מאפשר להקדיש את השנים שלאחר התיכון לקניית השכלה כללית רחבה – ולכן מי שירכוש השכלה רחבה בתחומים שונים בתקופת לימודי התואר הראשון יזכה לבסיס השכלתי שיסייע לו בתחום המקצועי שלו בעתיד. השכלה בין־תחומית תהפוך את בוגרי ההשכלה הגבוהה לאנשי מקצוע משכילים יותר, ומטבע הדברים גם לבעלי כישורים רחבים יותר ובעלי יכולות טובות יותר במתן מענה לבעיות בתחום המקצועי שאותו רכשו ובו הם עוסקים. השכלה רחבה תחזק גם את האיזון הנדרש שבין הקדמה המואצת ובין החשיבות של תרבויות, מסורות ומיומנויות "עתיקות" (שאינן, בהכרח, מיושנות), את הקשב לגישות שונות, ותאזן את הלחץ וההיסחפות שמובילה לעיתים הטכנולוגיה המואצת ותופעות חברתיות נלוות.[32]

לא רק ההשכלה הרחבה הפורמלית תתרום לכך, גם יצירת קשרים מקצועיים ופיתוח קהילייה מקצועית עם גיוון רב תחומי, קהילה אמיצה ואיכותית שמקדמת את חבריה במחקר ועשייה.[33] אין בעל מקצוע שמתמחה ויודע הכול. אולם קשר מקצועי, שכולל התייעצות והיכרות עם עשייה של חברים למקצוע הספציפי וכן עם עמיתים מתחומי מדע ועשייה אחרים מפרה את הליך קבלת ההחלטות המקצועיות ותורם בסוף לגיבוש החלטה סופית מושכלת, יעילה ומועילה שתשרת את החברה ואת יעדיה בצורה טובה יותר.

אזכור מוצע: השופט רון שפירא "על חשיבותה ובשבחה של השכלה בין־תחומית" רשות הרבים (5.12.2024).

[1] רוברטה וולסטטר פרל הרבור – ההתרעה וההחלטה (הוצאת מודן, גרשון גירון תירגם, 2023). הספר המקורי הוצא בשנת 1962 בהוצאת Stanford University Press.

[2] הקורס התמקד בספרו שיצא אז: Richard H. Wesberg, The Failure of the Word (Yale University Press 1984).

[3] להרחבה ראו ספרו של פרופ' יונתן יובל שפות של צדק (הוצאת אוניברסיטת תל אביב , 2020).

[4] לסקירה על השינויים באופן הוראת המשפט ובפקולטות למשפטים ראו: מנחם מאוטנר על החינוך המשפטי (הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב, 2002).

[5] מאוטנר, שם, בעמ' 72, מסביר כי התפיסה הפורמליסטית, אותה הוא מכנה דוקטרינליסטית, היא בבסיסה תפיסה המבחינה בין פוליטיקה למשפט, באופן החופף את האבחנה שבין תפקידו של בית המחוקקים לבית המשפט ובין פוליטיקה למקצוענות. מאבקים על תפיסות עולם ודיונים נורמטיביים על חלוקת משאבים צריכים להתנהל בשדה הפוליטי בעוד שהשדה המשפטי נתפס כמקצוענות. אבחנה זו גם השליכה גם על תפיסת תפקידי הפקולטות למשפטים. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בתוכני הלימוד אלא גם בבחירת חברי הסגל והקפדה על היותם משפטנים בלבד.

[6] על החשיבות של לימוד והבנת הרקע החוץ־משפטי של בעיה המגיעה לפתחו של בית משפט כחלק נדרש של ההליך וההכרעה השיפוטית, ראו בדברים שנשאה Catherine Fraser, נשיאת בית המשפט העליון של אלברטה שבקנדה: "without knowledge about the real problems of real people and the world around us, it is difficult to understand how one can judge fairly". ראו בקובץ המאמרים: National Judicial Institute, Year in Review 2016-2018, בעמ' b.

[7] אביגדור לבונטין "על דין ודברים אחרים" משפטים ט 175 (1979); אוריאל פרוקצ'יה ״בועות משפט״ משפטים כ 9 (1990).

[8] עלי זלצברגר "על המקצועי, המוסרי ועל מה שמעבר למשפט: דברים עם פתיחת שנת־הלימודים תשנ"ט" משפט וממשל ה 409 (2000).

[9] סעיף 25 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א־1961, ס"ח 347, קובע את טיבם של המוסדות ללימודי משפט שבוגריהם כשירים להיות עורכי דין בישראל. יוער כי עצם העובדה שהכרה במוסד ככשיר לימודי משפט לצורך קבלת רישיון עריכת דין הוא במסגרת חוק זה, ולא חוק העוסק בהשכלה גבוהה, מצביעה על ראיית לימודי המשפט כהכשרה מקצועית ייעודית להבדיל מהשכלה אקדמית רחבה.

[10] בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח־958, ס"ח 261, מוגדרת מכללה אקדמית בתור: "מוסד להשכלה גבוהה, שאינו אוניברסיטה, שהוכר לפי סעיף 9 והוסמך להעניק לבוגריו תואר מוכר באחת או יותר מיחידותיו, או שניתנה לו תעודת היתר לפי סעיף 21א".

[11] חלקם הוקמו כמכללות ללימודי משפט בלבד. יוער כי אוניברסיטת רייכמן, שהוקמה כמכללה בשם "מרכז הבין־תחומי" מוכרת היום כאוניברסיטה.

[12] ישנם בוגרי לימודי משפטים, באוניברסיטאות ובמכללות, שלמדו בשלב מוקדם יותר לימודים אקדמיים בתחומים אחרים.

[13] בג"ץ 5119/23 התנועה לטוהר המידות נ' הכנסת (נבו ‏30.7.2023). בבג"ץ 5658/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת (נבו 1.1.2024).

[14] פרידריך האייק חוקת החירות (הוצאת שלם, אהרן אמיר מתרגם, 2013). לביקורת על עמדתו של השופט שטיין ראו: יונתן גרין "בין אלכס שטיין לפרידריך האייק – על מגבלות השלטון מכוח עקרונות יסוד" רשות הרבים (28.1.2024).

[15] למשל, הדיון על דמותה של דמוקרטיה כפי שבא לידי ביטוי, בית היתר, בכתבי "הפדרליסט" – אלכסנדר המילטון, גימס מדיסון וגון ג'יי הפדרליסט (הוצאת שלם, אהרן אמיר מתרגם, 2001) וראו בפרק המבוא שנכתב על־ידי רות גביזון ואלן שפירא. ראו גם: ג' גיאורג, ו' פ' היגל פילוסופיה של המשפט (פיני איפרגן עורך, גדי גולדברג מתרגם, 2011), ועוד ספרות ענפה. דיון מעניין בחשיבות הרחבת ההשכלה והידע הכללי, בין היתר כחלק מחשיבות הפרדת רשויות, ראו בדיון בפרשת שןפטים בספרו של הרב יונתן זקס שעורים במנהיגות – קריאות חדשות בפרשת השבוע (הוצאת קורן, 2023) בפרק "שופטים – למידה ומנהיגות", שם בעמ' 205; ראו לעניין זה גם במאמרו של אור בסוק, "עשור ל"מהפכה החוקתית" – בחינת התהליך החוקתי ‏בישראל דרך פריזמה היסטורית השוואתית" משפט וממשל ו 451 (2003) שן הוא טוען, בין היתר, כי הדיון בשיח החוקתי ללא פניה לנתונים ולמחקר ההיסטורי לוקה בחסר.

[16] רות גביזון "המדינה היהודית: הצדקה עקרונית" תכלת גיליון 13 40 (2002).

[17] סמואל הנטינגטון התנגשות הציבילזציות, (דוד בן־מנחם מתרגם, 2003); Roger Scruton, The West and the Rest: Globalization and the Terrorist Threat (2002).

[18] לעניין הסיכון שבקיבעון מחשבתי והצורך לבחון בכל עת גם עמדות מסורתיות ראו: ארווינג קריסטול "כאשר המידה הטובה מאבדת את קסמה": הגיגים על קפיטליזם ועל "החברה החופשית" חקירות ודרישות, מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם 268 (2011). יוער כי המאמר עוסק בעיקר בתחומי כלכלה וחברה ואולם גישתו לבחינה מחודשת של דעות מקובעות נכונה, לגישתי, גם לנושאים אחרים.

[19] ההפניות במאמר זה על עולם המשפט וחשיבות הבחינה הבין תחומית של סוגיות שונות הן מאסופת המאמרים משפט ו…. על קשרי המשפט עם פרופסיות בסביבתו (מוחמד וותד, יוסי כורזים־קורושי ויעל עפרון עורכים, הוצאת המכללה האקדמית צפת והוצאת נבו, 2023).

[20] לדיון במהות, תפקיד ותועלת הענישה ראו: צ'זרה בקריה על פשעים ועל עונשים (שחר אלדר עורך, עתליה זילבר מתרגמת, 2018). ומעבר לענישה, ראוי לעיין ולשקול את גבולות המשפט הפלילי ויישומו כחלק מהגבלת חירות מטעמים ראויים ומאוזנים. לדיון ראו: ג'ון סטיוארט מיל על החירות 112 (ברק בן נתן עורך, אהרו אמיר מתרגם 2006), שם בפרק ה – "יישומים".

[21] יוער כי יש תחשיבים שונים של עלויות.

[22] לממשק שבין המשפט לתנ"ך ראו בספרה של השופטת פרופ' דפנה ברק ארז לקרוא משפטים בתנ"ך – על צדק תנ"כי ומשפט ישראלי (2019). ראו גם בספרו של פרופ' דניאל פרידמן הרצחת וגם ירשת – משפט, מוסר וחברה בסיפורי התנ"ך (2000) ובספרו של אלן דרשוביץ צדק מבראשית (2003).

[23] בין השורות שבקטע הקצר הזה עולה דוגמה לחשיבות שמיעת שני צדדים במשפט, הזכות שעמדתך תישמע, חשיבות הפעלת שיקול דעת ועוד. ניתן ללמוד מפרק קצר זה הרבה על פוליטיקה של שפיטה וקביעת ערכים.

[24] בספר Richard A Posner, How Judge Think, 178-179 (2008), מצביע המחבר על העובדה שעל אף שגורמי חקיקה וועדות פדרליות קבעו כללים לעניין ענישה בארצות הברית שהתבססו על מחקרים בתחום הקרימינולוגיה, חוות דעת של רשויות שיקום פדראליות ושל מומחים, בתי המשפט ובעיקר בתי משפט לערעורים קובעים עונשים וכללים פסוקים על בסיס עמדות שהשתרשו בפסיקה כחלק ממומחיות שיפוטית. כך גם מתבססים בתי משפט על נתונים חיובים לטובת התחשבות בנאשם, כגון עבר של פעילות חיובית על בסיס תפיסות עולם שאינן מגובות בהכרח התמיכה מדעית או מחקרית (שם בעמ' 72-71, בעמ' 90) כאשר לא ניתן להתעלם מהשפעת נתונים מהסביבה החברתית, לרבות דעת קהל, על החלטות שיפוטיות (שם, בעמ' 7). בהקשר זה של השפעות של דעת קהל יצוין כי יש גם הטוענים כי גם ועדות וגורמי חקיקה הקובעים קווים מנחים לענישה וכללים לגזירת הדין מושפעים מדעת קהל שלעיתים גוברת בקביעת הכללים על המלצות מבוססות מחקר מדעי. ראו לעניין זה: Austin Lovegrove, The Pernicious Impact of Perceived Public Opinion On Sentencing: Finding From an Empirical Study of the Public's Approach to Personal Mitigation, Mitigation and Aggravation at Sentencing 188, 192-193 (2011). לעניין פסיקה שאינה מבוססת על ממצאי מחקרים ראו גם: אורן גזל אייל "שאינו צריך ראיה – מחקר וידע אמפירי בהליך הפלילי" הסניגור 234, 54 (2016); ראו גם בדו"ח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים (ועדת דורנר), פורסם בנובמבר 2015, עמ' 28-18.

[25] פרוקצ'יה, לעיל ה"ש 7, בעמ' 12.

[26] אציין כי הדיון בתחום הפלילי התמקד בסוגית הענישה. דיון לא פחות חשוב הוא בסוגיות הקשורות לעצם בירור האשמה ותופעות בתחום הפסיכולוגיה הנוגעות לעדויות. נושאים אלו לא זוכים לדיון נרחב ומצדיקים לימוד ובחינה לכשעצמם. ראו לעניין זה, למשל, דנה אמיר להעיד על העדים: ארבעה מודוסים של עדות טראומטית (2018). על אלו אוסיף את הצורך באמצעי חקירה חריגים בעיקר בחקירות ביטחוניות שעניינם אירועי טרור והאיזון הנדרש בין חשיפת מבצעי פיגועים ומניעתם אל מול הגנה מפני חקירה פוגענית שאולי גם תוביל להודאות שווא. ראו, לעניין זה, מאמרים שונים בספר Torture, A Collection (Oxford University Press, Sanford Levinson ed., 2004).

[27] ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995).

[28] לעניין תופעת הטרור והמאבק בטרור ראו: אלעד גיל, יוגב תובל, ענבר לוי (בהנחיית מרדכי קרמינצר ויובל שני), אמצעים חריגים למאבק בטירור, מעצר מנהלי, הריסת בתים, גירוש ותיחום מגורים (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010); מרדכי קרמניצר, אביעד בן יהודה, נמרוד רוזלר, גיל רוטשילד אליאסי, יונתן רום, על חבל דק : המאבק בטרור והמחויבות לזכויות אדם (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017). עוד ראו לעניין זה בספר Torture, A Collection, לעיל ה"ש 26, המאמרים בפרק הראשון והרביעי. ראו גם בספרו של סמואל הנטינגטון התנגשות הציביליזציות פרקים י-יא (דוד בן נחום מתרגם, 2003) וכן בפרק ההקדמה, שנכתב על־ידי דן מרגלית, ומתייחס ליישום לקחי הספר על המציאות בישראל. ראו גם התייחסות נרחבת לתופעות של טרור ואלימות על רקע דתי בספרו של יונתן זקס לא בשם האל, אל מול האלימות הדתית (ספרי מגיד, הוצאת קורן 2016) והדברים שבפרק המבוא שנכתבו על־ידי ראובן (רובי) ריבלין.

[29] לדיון נרחב בהיבטים שונים של גלובליזציה ראו: יונתן זקס לכבוד השוני – כיצד נוכל למנוע את התנגשות התרבויות (הוצאת קורן, מהדורה שניה, 2018).

[30] לדיון נרחב בסוגיות של משפט, מוסר ושאלות חברתיות במצבי לחימה מורכבים ראו בספרו של השופט בדימוס, האלוף והפצ"ר בדימוס מנחם פינקלשטיין על "הטור השביעי" ו"טוהר הנשק" – נתן אלתרמן על ביטחון, מוסר ומשפט (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011).

[31] יוער כי בטכניון פועל מוסד שמואל נאמן, מכון למחקר מדיוניות לאומית, המתמקד במחקרי מדיניות בתחומי מדע, טכנולוגיה, השכלה גבוהה, סביבה, כלכלה, בריאות, חברה, אנרגיה ותשתיות בישראל. המכון מוציא מחקרים בין תחומיים רבים.

[32] אודו מרקוורט "אין עתיד בלא מקור" חקירות ודרישות, מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם 287 (2011).

[33] לחשיבות הפתיחות גם לשמיעת עמדות של חסרי השכלה פורמאלית והלימוד מניסיונם ראו: רוברט לואיס סטיבנסון, "להגנת הבטלנים" חקירות ודרישות, מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם 54 (2011).