דברים בערב העיון "ילדה רעה כותבת על העליונים: עיונים בכתיבתה של נעמי לויצקי", 15 במאי 2024. נעמי לויצקי הלכה מאיתנו ב־29 במאי 2024, שבועיים לאחר ערב העיון, אשר בו נכחה והתרגשה עד דמעות.

את השיר "זיכרונות וקרני ירח"[1] כתבתי לכבוד ההשקה של הספר "ילדה רעה".[2] הצירוף "זיכרונות וקרני ירח" הוא מוטיב בספר. במקור נעמי חשבה לקרוא כך לספר. רוח השיר – של המילים[3] ובעיקר של המנגינה – היא באמת של זיכרונות וקרני ירח, למרות שמופיעה בו גם ילדה רעה.

קשה לי לדבר על נעמי, שאותה, מכל המקומות, הכרתי לפני הרבה מאוד שנים דווקא בטלוויזיה. "כי מרוב שאהבתי אותך לא יכולתי לומר לך". אבל בשונה מהשיר של דוד אבידן,[4] גם כשבאו ימים אחרים, במיוחד כשבאו ימים אחרים, אין מילים. אני יכול להגיד רק שני דברים. האחד – נעמי היא אישה אמיצה מאוד. מעוררת השראה. השני – שלהיות חבר של נעמי זה אולי קשה לפעמים, ומי שקראו את ”ילדה רעה" יכולים להבין, אבל שווה. הכי שווה.

אז אומר שני דברים כאילו יותר תיאורטיים ומרוחקים, אבל גם הם, בעצם, על נעמי לא פחות מאשר על היצירה שלה. בסופו של דבר, היצירה היא נעמי.

המחשבה האחת היא זאת: ספרות עיון לא אקדמית, כמו שנעמי כתבה ב"העליונים"[5] וב"כבודו",[6] ובמידה מסוימת גם ב"ילדה רעה" למרות שהוא ממואר, אפילו רומן, אינה כפופה למתודולוגיות האקדמיות ולמה שקוראים בז'רגון "מגבלות מחקר". המתודולוגיות ומגבלות המחקר באקדמיה מיועדות להבטיח כמידת האפשר את הדיוק – את גילוי האמת. אבל המגבלות האלה לפעמים דווקא גורעות מהדיוק, ובוודאי מהחדשנות. לספרים של נעמי, ובמיוחד ל"העליונים", הייתה השפעה כל כך גדולה לא רק בגלל הכתיבה הרהוטה והמרתקת, אלא משום שנעמי הייתה חופשיה לחשוף את האמת בנושא החשוב שבו היא עסקה בלי הכבלים האקדמיים. זה לא אומר שיצירה עיונית לא אקדמית, בוודאי כזאת שמתמקדת בעובדות, אינה כפופה לכללים. ודאי שכן. נעמי גאה בכך שמעולם לא נתבעה בשל פרסום לשון הרע. אבל הכללים האלה הם שונים מהכללים האקדמיים, ולפעמים מביאים לכתיבה – במקרה של נעמי יצירה – אפקטיבית יותר, שרוב החוקרים האקדמיים, גם אני, מתקשים להשיג במחקרים שלנו.

והינה המחשבה השנייה: תזה מרכזית של "העליונים" היא שיש קשר בין ניסיון החיים של שופטים, החל מילדותם, לבין הפסיקה שלהם. דוגמה מפורסמת, שקרן וינשל גם הוכיחה במחקר אקדמי,[7] היא ההתאמה בין הדתיות או החילוניות של שופטים – ורוב השופטים הם דתיים או חילונים כמו ההורים שלהם והחינוך שקיבלו – לבין הפסיקות שלהם בנושאים של דת ומדינה. במקרים אחרים זה יותר מסובך, משום שאותו רקע יכול להשפיע, אבל בכיוונים הפוכים. ולפעמים, גם במקרים שבהם כללי המשפט מאפשרים פירושים שונים ואפילו הפוכים, יכול להיווצר קונצנזוס בין שופטים שהגיעו מרקעים שונים.

אבל בנקודה הזאת מתעוררת שאלה עמוקה לגבי נעמי עצמה: הקשר בין החיים שלה, ובמיוחד הילדות, לבין עבודתה המקצועית והאופן שבו היא תופסת את המשפט ואת השפיטה,[8] אופן שכאמור הייתה לו השפעה רבה, לא תמיד בכיוונים הערכיים והפוליטיים של נעמי.

כמעט טריוויאלי לשים לב לקשר בין הדמות של אבא של נעמי, אשר לויצקי,[9] לעבודתה המקצועית ולקשר ההדוק שהיא רואה בין השופטות והשופטים כבני אדם לשפיטה שלהם. אבל עד כמה יש קשר בין חוויות הילדות של נעמי כילדה נטושה, שכבר כפעוטה נלחמה על החרות שלה, לבין ההומניזם העמוק שלה מצד אחד והבולטות שהיא נותנת למאבקי כוח ושליטה בין שופטים מצד שני? ויש גם צד שלישי, וצד רביעי, וחמישי…

כמו שאמרתי, לנעמי יש המון צדדים. גם בגלל זה שווה להיות חבר שלה ולאהוב אותה. זהו.

אזכור מוצע: אריאל בנדור "נעמי לויצקי: מחשבות ורגשות" רשות הרבים (25.8.2024)

[1] לקישור לביצוע השיר ראו אריאל בנדור – ״זיכרונות וקרני ירח״ (youtube.com).

[2] נעמי לויצקי ילדה רעה (2019).

[3] זיכרונות וקרני ירח,

ומונית מתרחקת אט.

לילדה רק נשאר שריד ריח,

בושם קל באוויר פורח,

ואמה מגניבה מבט.

שם האיש הוא כשם אביה,

שם אביה אשר נשאר.

אל הנשף קליל מגיע,

במחול את ליבה מניע,

עד חצות, והכול עבר.

בשלוש ערים גדולות,

בפסגות ובמצולות,

גם כשלבדה,

היא לא בודדה,

בשנים הכי קרות.

עם כוס יין על הבר,

ובווליום המוגבר,

שם ילדה רעה

את עצמה רואה

בעיניים אחרות.

אהבות, ותקוות, וצער,

געגוע ושיכחה,

חופשייה תסתתר ביער,

מתוכו ייפתח לה שער,

תיכנס בו אל תוך תוכה.

בשלוש ערים גדולות…

זיכרונות וקרני ירח,

במדורה עוד בוערת אש.

לה כוכב הצפון זורח,

אך הפחד בפנים צורח:

איך תחזור אם שוב תינטש.          

[4] דוד אבידן "בעיות אישיות" משהו בשביל מישהו (1964).

[5] נעמי לויצקי העליונים: בתוככי בית־המשפט העליון מהדורה מורחבת – העליונים החדשים (מהדורה מקורית 2006, מהדורה מורחבת 2017).

[6] נעמי לויצקי כבודו: אהרן ברק, ביוגרפיה (2001).

[7] ראו קרן וינשל־מרגל אידיאולוגיה וחוק בפסיקת בית המשפט העליון: ניתוח כמותי והשוואתי 82-69 (2016).

[8] ראו מני מאוטנר "מדוע חשוב שמשפטנים יקראו את ספרה של נעמי לויצקי 'ילדה רעה'?" ICON-S-ILי(27.5.2024).

[9] לאשר לויצקי ראו הרצאתו של איתן טלמור־לבקוביץ' בערב העיון "ילדה רעה כותבת על העליונים: עיונים בכתיבתה של נעמי לויצקי", 15 במאי 2024.